יחידאיות ותיקון עולם

 

יחידאיות(*) ו"תיקון עולם"

טעות נפוצה היא ראיית פעולת היחיד למען עצמו ובהתאם לערכיו היחידאיים ככזו המנוגדת לעניניו של הכלל החברתי. בהתאמה לטעות זו מובנת כלל המגמה של העזרה לכלל ושל הערבות ההדדית המבוטאת על ידי מצוות הדת היהודית כפעולה של הקרבה עצמית שהמאפיין היסודי שלה הוא פעולתו של היחיד בניגוד לעצמו, כאילו הפעולה למען החברה מנוגדת עקרונית לפעולת היחיד למען עצמו.

הכשל היסודי של טעות זו הוא אי הבנת קיומו של היחיד כמהות חברתית שבה חברתו של היחיד משמשת לו כגוף שבאמצעותו הוא מבטא את עצמו; מבחינה זו דומה ההזדהות, הדאגה והקרבה שחש אדם לבני חברתו לאלה שהוא חש כלפי איברי גופו – ולפיכך, כפי שטיפולו של אדם בגופו ובבריאותו הגופנית מקובלים עלינו כפעולה למען עצמנו, העולה בקנה אחד עם טבענו היחידאי, כך שומה עלינו לראות את פעולתנו למען החברה ככזו שמהווה, בכוח, תרומה למה שמהווה חלק ממהותנו.

היותה של חברתו של האדם (ובמיוחד זו בקרובה אליו כמו משפחתו ועמו) ערך המהווה חלק מעולמו הפרטי היא גם ההסבר לראייתו של היחיד את משפחתו ועמו כחלק ממנו ומוכנותו – בהתאם לכך – להגן עליהם אף במחיר סכנת חיים. אך גם שלא במצבי סכנה מעניקים ליחיד משפחתו ועמו חלק גדול של טעם חיים ומשמעותם. דבר זה משתלב עם הרעיון שפעולותיו של אדם למענם אינו מנוגד לפעולותיו למימוש יחידאיותו.

למעשה, עלינו לראות את כל מצב החברה ככזה של ערבות הדדית יסודית שבה בעיותיו של אדם אחד מהווים אתגר לפתרונותיו של אדם אחר. עצם קיומם בעולם של סבל ושל בעיות אינו אלא חלק מהתכנית האלוהית אשר ממקדת את חיי האדם בעשיית טוב, בהנחה שלכל אדם היכולת הפוטנציאלית לזהות במימד חייו הפרטיים את הצורך בעשיה מוסרית כדי לשפר את מצבו של העולם. בחייו האישיים יודע כל אדם גם כי אחד הדברים המהנים ביותר בחייו הוא עשיית טוב למען אחרים, מה שאותו הוא לומד באמצעות תחושתו בכל פעם שהוא מעניק מתנה.

עשיית הטוב איננה פעולה יחידאית יוצאת מן הכלל אלא, מה שמשיג כל אדם מוסרי מפעולתו הפרטית. לרוב אין בני האדם מודעים באופן ברור למידה שבה הם עושים טוב לבני אדם אחרים גם כאשר הם עוסקים בפעולות כמו מסחר, אך הם צריכים רק בירור פשוט כדי לגלות שבכל עשיית רווחים מוסרית (כלומר כזו שבה המסחר היה צודק ולא פושע) מעורב בהכרח הרווח שהביא הדבר לבני אדם אחרים, שהם אלה ששילמו לו תמורת מה שהעניק להם.

מבחינה זו מהווה פעולתו של היחיד למען עצמו את הצד השני של המטבע של פעולתו למען אחרים. למעשה, מהווה פעולתו של אדם למען עצמו, אם וכאשר היא נעשית בהתאם ליכולתו היחידאית להתאים את עצמו לנוסחה שבה מימושו העצמי הוא המפתח לאושרו, גם פעולה למען בני אדם אחרים. בשל כך ניתן לבסס באופן נוסחתי את השגת אושרו של היחיד האנושי על פעולת תרומתו לבני אדם אחרים, בלי קשר למידת מודעותו לתרומה זו.

(*) יחידאיות = אינדבידואליזם

הפעולה למען בני אדם אחרים איננה נפרדת – וקל וחומר שאיננה מנוגדת - מפעולת האדם למען עצמו. ככל שננסה, יקשה עלינו לחשוב על קיומו של תחום אישי, פרטי ויחידאי עד כדי כך שבו לא תביא פעולתו של אדם למען עצמו גם תועלת לאחרים. דוגמה מובהקת לכך היא יצירתו של אמן רגיש, אשר יוצרה דולה את מרכיביה מתהומות נפשו היחידאית, ועם זאת היא הופכת למקור הנאה לאלפי בני אדם שיחיו בדורות שאחריו. ביחד עם פעולה יחידאית דומה בתחומים רבים שבהם מתעשרים בני האנושות בשל פעולתם של יחידים, משתלב האושר האישי של היחיד עם מה שקרוי ביהדות "תיקון עולם".

זו הדרך הטובה ביותר להבין איך שאיפת הרווח האישית עולה בקנה אחד עם טובת האנושות, שכן כל פעולה חיובית ומוסרית של האדם בנויה כך שהיא משיגה רווחים הן עבור המבצע אותה והן למען בני אדם אחרים. מבחינה זו אין הבדל עקרוני בין אמן יוצר, סוחר גדול, בונה מכונות, ממציאה של נוסחה שמייעלת את אחד ההיבטים של חיי האדם, מחנך גדול הממקד ילדים בטוב הקיום או רופא מנתח. המשותף לכל אלה – כל אחד בתחומו המיוחד – הוא קודם לכל שהם מממשים את האפשרויות שמעניק להם טבעם היחידאי.

מבחינה זו היחידאיות (האינדבידואליזם) היא המפתח לתיקון עולם, שכן כאשר כל אחד מבני האדם החיים בעולם מממש את יצרנותו היחידאית הוא מיטיב ביצירתו, תוך כדי כך, עם בני אדם אחרים. עקרונית אין זה משנה אם אדם הוא רוכל, רב או מנהיג. כי בכל אלה מאפשר אדם אחד לאדם אחר לאכול מטעמים, ללמוד תורה או ליהנות מחברה מוסרית יותר. ובכל תחומי הפעולה האנושית, בשל ההתאמה בין עניניו היחידאיים של האדם לבין בני חברתו, הרי שככל שגבוהה יותר רמת המימוש של אדם את עצמו יצליח הוא גם להעניק טובה לאחרים.

אחת ההשלכות המעשיות של קיום התאמה זו בין האינטרס האישי לחברתי מתבטאת בכך שהאדם הפוגע בבני אדם אחרים פוגע גם בעצמו ולפיכך אי מוסריותו של מי שמאמין שיביא לעצמו תועלת אם יפגע בבני אדם אחרים תבוא לידי ביטוי קודם לכל בפגיעתו בעצמו. כתשובה לשאלה שתעלה בדעתם של רבים המאמינים בכך שהרווח האישי מנוגד לרווח החברתי (כדעתם של הוגי הסוציאליזם שטענו כי העושר של בעלי ההון נגרם מדיכויים את העניים) יש להציג את השאלה הנגדית: האם מוטב לו, ליצרן, לבסס את עצמו על טובת לקוחותיו או על הפסדם? ממילא ישיב כל בר דעת כי ככל שיגרום אדם לסביבתו להרוויח מפעולתו, יבוא הדבר לידי ביטוי בעלייתם של רווחיו הוא ולפיכך בגדילת עושרו.

וממילא, ברוח זו, ברור הדבר כי ככל שיתאמץ האדם לפעול בדרך שתוציא את כשרונותיו האישיים אל הפועל בצורה טובה יותר ויביא את הגלום בטבעו היחידאי לידי מימוש באופן טוב יותר, הוא יקדם ביחד עם מטרותיו היחידאיות גם את בני החברה הנהנים מעבודתו היוצרת. כך בכל תחום שבו תהיה טובה יותר התמחותו של היחיד יביא הוא גם לידי תרומה לקידומם של בני אדם אחרים. עקרון זה הוא העקרון היסודי המקיף את כל צורות הפעולה האנושיות, החל מהמקרה שבו עמל אדם למען שכר יומו כדי להביא טרף לבני משפחתו, המשך במקרה של איש היצירה הגאון המביא כבוד ותהילה לבני עמו וכלה באיש הרוח הגדול, המנהיג ברמה, באמצעות הערכים שאותם הוא מגלם באישיותו, את כל העולם לקראת תיקונו.