ההנחה המוטעית

ההנחה המוטעית

לרוב אין תלמידי אובייקטיביזם שמים לב לכך שאם הם יוצאים בשלילה נגד בני אדם דתיים, גם כאשר לא מדובר במעשים ברורים של רוע מצידם, הם חוטאים, למעשה, בהסקת מסקנות ללא יסוד עובדתי אמיתי ויותר מזה – שהם מבטאים את קיומה של הנחת יקום עויין יסודית בנפשם, אשר ללא צידוק הולם מוקיעה את כל המאמינים בדת כבני אדם לא מוסריים.

כמעט למותר לציין, בהקשר זה, כי בהתאם לתורת ראנד יש להעדיף הנחת יקום נדיב, הרואה את המציאות בכלל ואת בני האדם בפרט כחיוביים ביסודם, על פני הנחת יקום עויין. וחובה להבין כי יישומה של הנחה או תפישה של יקום נדיב אומרת, למעשה, שיש לשפוט בני אדם קודם כל לכף זכות, כלומר לצאת מתוך הנחה שכוונתם, רצונותיהם ושאיפותיהם הם ראשית לכל חיוביים, גם אם הם טועים לגמרי.

על ראיית אדם כלא מוסרי במובן הפוליטי החמור ביותר – זה של היוזמה לעשות רע לבני אדם אחרים - להישפט באותו קנה מידה שבו שופטים את השאיפה האנושית לדבוק במציאות האובייקטיבית, כלומר: לפי המידה שבה בני האדם שבהם מדובר מעוניינים בטוב המציאותי, כלומר מעונינים להתאים את עצמם לאמת ולמציאות.

זהו הרקע המציאותי ביותר שעליו מתבססים כל האנשים כאשר הם חפצים לפעול כדי להשיג רווחים, גם אם מדובר בטעות. כי יהיו רווחים אלה אשר יהיו, בני האדם המקווים להשיג אותם מאמינים כי פעולותיהם תהיינה מוצלחות ביחס ישר להתאמתם לאמת ולצדק, שהם ביטויי היסוד של המציאות.

לפיכך, גם אם בהקשר הדתי מבססים אנשים את פעולותיהם על אמונות טפלות וכזבים יש לראותם בגדר של טועים ולראות בקיומה של טעות תמימה בגישתם סבירות גדולה יותר מבחינה מציאותית ביחס לרצון להרע. בכלל, כדאי להבין שקיומם של בני אדם שמעוניינים בעשיית רע הוא נדיר ביחס, בשל היות המעשה הטוב כה גדול וחזק ביחס אליו.

מכיוון שבהקשר זה עולה השאלה מדוע ולמה נוטים תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד לפתח אנטגוניזם קשה כלפי ביטויי הדתיות וגילוייה התרבותיים בזמן שהם אמורים לבדוק ולבחון את מניעיהם של בני האדם הדתיים מתוך תפישה אובייקטיבית של רצונם ולא על יסוד האשמות לא מבוססות, נראה שהתשובה לכך באה מרובד עבה של הנחות יסוד מוטעות שנובעות מהסטוריה ארוכה של מורשת תרבותית שבמערב במיוחד מכוונת לנצרות ולמיסטיציזם הנוצרי.

מכך יוצא שמאות רבות של שנים שבהם דיכאה הנצרות את האנושיות ושפכה דמים רבים במלחמותיה מבית ומחוץ הם שנותנים את פירות הבוסר שלהם בהתנגדות האוטומטית, על יסוד דוגמטי, לדת באשר היא. מבחינת טבע העוינות שבה מדובר נראה כי היא מבוססת בחלקה הגדול גם על יסוד של חששות מוגזמים המבוססים על ראיית "צל הרים כהרים", כאשר פעמים רבות מוקיעים תלמידים אלה, המגדירים את עצמם כ"אתאיסטים" מבחינה פוליטית, את הדתות באשר הן גם מבלי לבחון אותם אובייקטיבית, כראוי לתלמידי אין ראנד.