בגידה פילוסופית

בגידה פילוסופית

על הכשל המוסרי של הממסד האובייקטיביסטי

לפני יותר מעשור כשל באופן חמור מוסד אין ראנד, המייצג את הממסד האובייקטיביסטי, בהתמודדותו עם סוגיות מוסריות שנגעו למחוייבויותיו בנושא הפילוסופיה של אין ראנד. תמציתו של כשלון זה התבטאה בבגידתם של ראשי הממסד במורשתה המוסרית של אין ראנד, בכך שהפרו הסכם שבו התחייבו לייצג את עבודתה כראוי, התנערו מאחריותם בנושא ופגעו בעמיתיהם שנזקקו להם.

מהי בגידה פילוסופית? ודאי שלא טעות בהבנה, או רמה נמוכה, או כשל הגיוני שקיימים בדעתו של אדם העוסק בפילוסופיה. בגידה הוא מושג הכלול בין מושגים הנוגעים למוסריות, שכן הוא מושג המתאר כשל מוסרי. בשל היות שדה המובר כזה הנוגע למה שנתון לבחירת האדם, מתיחס מושג הבגידה רק למה שמייצג כשל של בחירה שיכול היה האדם לעשות טובה ממנה. כאשר ההקשר כורך בגידה עם פילוסופיה, אומר הדבר שמדובר בפעולה לא מוסרית שנעשתה בהקשר של פילוסופיה.

הבגידה פירושה פגיעה שנעשית בין בני אדם, ולרוב בהקשר של מרמה, הפרת אמונים או פגיעה בהסכם קודם. ההקשר הפילוסופי הנוכחי מציין את התרחשותה של הבגידה בהקשר פילוסופי, כלומר באופן הכרוך בדרך כלשהי בפילוסופיה. בהקשר זה, מדובר בבגידה שנעשתה על ידי ממסד הפילוסופיה של אין ראנד, אשר בגד בהסכם שבמסגרתו הוא מייצג את הפילוסופיה של אין ראנד.

לפני למעלה מעשור מצאו את עצמם תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד בישראל מתמודדים עם סוגיות פילוסופיות שהציגה לפניהם המסורת היהודית; בניגוד למיתוס המוטעה השכיח, המציג את האובייקטיביזם כמנוגד לדת באשר היא, הרי שזולת העמדה האתאיסטית שלה לא הציגה אין ראנד כל התנגדות עקרונית כוללנית לכל הדתות באשר הן ואף העלתה כאפשרות את קיומו של האל. למעשה, התנגדה ראנד בעבודתה באופן עקבי רק למוסר ההקרבה, שנראה שמבחינה דתית יש לראות בו רק ביטוי של הדת הנוצרית, אך לא של היהדות.

באופן טבעי והגיוני שנבע מאמונתם שמייצגיה הבכירים של הפילוסופיה של אין ראנד מחזיקים בידע שיש בו כדי לאפשר להם להתמודד פילוסופית עם היהדות, הם העלו את הנושא לפני נציגים אלה, הפועלים במסגרת המוסד המייצג את הפילוסופיה של אין ראנד, כדי לנסות ולקבל התייחסות רצינית לבעייה הפילוסופית שנוצרה. ראוי לציין, בהקשר זה, כי במשך מספר שנים שקדמו לפנייה זו נוצר על ידי תלמידים אלה ונציגי הפילוסופיה של אין ראנד קשר שבו התקיימה תקשורת חופשית לגבי נושאים שונים, מבלי שהיה יסוד כלשהו להניח ( לתלמידים, מכל מקום) כי קיימת בנושא הדת ו/או היהדות עייתיות עקרונית כלשהי. לפיכך, כפי שלא היה יסוד לצפות, לא היתה גישת נציגים אלה של אין ראנד לסוגיות הבעייתיות שהועלו בפניהם ענינית ולא התייחסה כלל לנושאים הפילוסופיים שהועלו.

במקום התייחסות ענינית – כלומר: רעיונית, שכלתנית ופילוסופית – שיהיו ביטוי של עימות מכובד מבחינה פילוסופית עם הבעייתיות שבה נתקלו תלמידים אלה וגם ייצוג נאות של גישה שכלתנית, הציג הממסד כלפיהם יחס שלילי, שנגע להיבט הפוליטי הכולל של הסוגיה, תוך הצהרה על כך שלקיחת הדת ברצינות מבחינה פילוסופית איננה ראויה – וזאת מבלי להסביר, לנמק או להציג חומר רעיוני חד-משמעי בנושא של אין ראנד או, לפחות, כזה שיעלה בקנה אחד עם תורתה.

היום, יותר מעשור לאחר מכן, כאשר ברור כי מה שמציגה מסורת ישראל הוא לפחות תיאוריה פילוסופית לגיטימית, ברורה יותר מידת הבגידה המכוערת של יורשי אין ראנד במסורת הרציונליות שעבודת אין ראנד היוותה חלק כה מכריע וחשוב בה; את יורשי אין ראנד, המתיימרים לשרת את מגמת השכל האנושי במציאות, ואשר נמנעו מלהתמודד כראוי עם התיאוריה היהודית, לא ניתן לפטור מאחריות לפשע זה על יסוד של חוסר ידיעה או בורות, שכן בראש הממסד של הפילוסופיה של אין ראנד קיימים בני אדם המחזיקים ביכולת פילוסופית טובה ובמיומנות רבה בתחום העימות הרעיוני, אשר איפשרו להם במשך שנים רבות להציג את עצמם כלוחמים ראויים למען דרכה של אין ראנד לפני בני אדם מקצועיים פחות בתחום זה ואף לגבות שכר נאה על ייצוג זה.

למעשה, המאיישים את מוסד אין ראנד התחייבו להקדיש לייצוג הפילוסופיה שלה את מיטב מאמציהם, ובהתאמה לכך אף גרמו במשך תקופה ארוכה לכך שבני אדם רבים, שמתמצאים ומבינים פחות מהם (לכאורה) את נושא הפילוסופיה של אין ראנד, יסמכו על כך שהם, אנשי הממסד, דואגים לשמור על גחלת רעיונותיה של אין ראנד בתרבות. בהקשר זה, ניתן לראות – במיוחד על רקע התמיכה המשאבית הרבה שגייסו במשך תקופה ארוכה כדי לממן את פעולתם – את ההימנעות של אנשי מקצוע אלה מעימות שכלתני רציני ויסודי עם האתגר שמעמידה המסורת היהודית, כמעשה מרמה חמור.

פעולת מרמה זו בולטת במיוחד על רקע העובדה שהמוסד ה"רשמי" של אין ראנד – מוסד הפילוסופיה של אין ראנד בארה"ב – בחר להתמודד עם סוגיה זו, כשעלתה בהקשר של קבוצת אנשים שעימם היה המוסד ביחסים טובים במשך שנים לא מעטות – באמצעות התנערות והתנתקות מקשר זה. ולא רק שפעולה זו הוכחה כלא מוסרית מבחינה פוליטית בכך שנעשתה בצורה עקיפה ולא ישרה, שהביאה להוקעה לא מבוססת עובדתית באשמות כוזבות, ולא הוסברה באופן הגון על ידי מבצעיה – היא לא סיפקה פתרון כלשהו – וקל וחומר שלא אמיתי - לבעייה האובייקטיבית שעימה נתקלו תלמידי אין ראנד.

בהקשר זה של הנושא הפילוסופי נוצר מצב שבו, בשל ההתנגדות הבלתי מוצהרת, מפורשת ומנומקת כראוי במונחים שכלתניים, של אנשי הממסד הזה לסוגיות שהועלו על ידי תלמידי אין ראנד, נוצר – במקום מענה עניני - ריק פילוסופי. תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד בישראל, שלא קיבלו תגובות רציניות ועניניות מצידם של נציגיה הרשמיים של אין ראנד לסוגיות שהעלו– מצאו את עצמם מתמודדים עם ריקנות בלתי מוצדקת מבחינה פילוסופית מחד וגם, מאידך, עם האשמתם באי מוסריות על ידי חלק מעמיתיהם בשל העלאת נושא זה, כשנציגי הממסד תומכים בכך.

כך יצא שמעבר לחוסר ההתמודדות המתאימה מבחינה פילוסופית, גרמו נציגי הפילוסופיה של אין ראנד גם לנזקים גדולים מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית לתלמידי אין ראנד בישראל, שכן אלה ביצעו השקעות רבות של מאמץ ומשאבים על יסוד אמונתם בכך שממסד זה יראה אותם – אחרי שנים של פעולה משותפת – כראויים ליחס מכובד, הראוי לעמיתים לדרך שהראתה אין ראנד. למרבה הצער חשו תלמידים אלה שגם אם טעו - פילוסופית או מוסרית – הם לא קיבלו כל הסבר לכך מנציגי הפילוסופיה של אין ראנד. תחושה קשה זו, שלא גובתה בהוכחה או עובדות, נוספה לרגש שנחווה על ידי תלמידים אלה, בנוסף לבעייתיות הפילוסופית, ולנזקים החברתיים, הכלכליים והאחרים, שבאמצעותם הושלמה במלואה פעולת הבגידה במורשת אין ראנד גם מבחינה מוסרית.

במימד הפילוסופי של הסוגיה, הרי שבשל המחדל החמור שנוצר מבחינת הטיפול הפילוסופי בנושא היהדות על ידי נציגיה-לכאורה של אין ראנד, נאלצו תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד להתמודד בעצמם ולבדם – לטוב או לרע – עם השאלות שעלו בנושא זה. בכך איבד, למעשה, הממסד הפילוסופי, שהפר את התחייבותו, את כל האשראי שהיה לו בעיניהם, הן מבחינה פילוסופית והן מבחינה מוסרית.

בהווה, אחרי למעלה מעשור שבו לא עשו נציגיה הממסדיים של הפילוסופיה של אין ראנד דבר כדי ליישר את ההדורים ו/או להסביר את יחסם בנושא זה, לא נותר אלא להניח, על יסוד השכל הישר כי לא קיימים במחנה האובייקטיביזם האמריקני, ובמיוחד לא במוסד הפילוסופיה של אין ראנד, כוחות שיכולים להתמודד עם הבעיות שניצבו בפניהם כאשר אותגרו על ידי תלמידי אין ראנד בישראל.

וגם אם יימצא בנקודה כלשהי בזמן מי שיוכל למלא את החסר מבחינה פילוסופית – בקנה מידה של ד"ר פיקוף, למשל – לא ניתן יהיה להשאיר ללא מענה את השאלה המוסרית לגבי היחס המחפיר לחברים לדרך הרעיונית וגם אם יסתבר בדרך כלשהי שהמחדל לא היה אלא תוצר של כשל תקשורתי כלשהו או מחדל הבנתי-טכני ביסודו, לא ניתן יהיה להתעלם מכך שכוחו של הממסד האובייקטיביסטי לא עמד לו כדי להתמודד עם האתגר שעמד לפניו בדרך המתאימה למורשתה המוסרית של אין ראנד.

לפיכך די במה שהתרחש בפועל בדרך שבה התייחסו נציגי הפילוסופיה של אין ראנד לתלמידי הפילוסופיה של אין ראנד בישראל כדי להעיד על כך שמי שמחזיק בימינו בייצוג זה אינו ראוי לכך. כי גם אם הוא יכול למלא תפקיד זה מבחינה פילוסופית אין הוא ראוי לו מבחינה מוסרית. למי שמכיר את אנושיותה הרבה של אין ראנד ואת המאמצים שהשקיעה תמיד כדי להנחיל את הטוב והצדק בעולם ברור כי היא לא היתה נותנת יד לעיוות מוסרי כה בוטה – וברור שהיא לא היתה מותירה על כנה שאלה נטולת מענה, כמו אלה שהועלו על ידי תלמידיה הישראליים.