אין ראנד מאת פיקוף

 

ערכים תוצרי דעת להפצת אמנות וידע הפילוסופיה של אין ראנד בישראל

אין ראנד

 

מאת ליאונרד פיקוף

הצהרה שנאמרה פעם על הוגה-דעות דגול ניתנת ליישום לגבי אין ראנד: עבודותיה "מציגות, לא "מחשבה קרה", אלא את החתירה מלאת-הרגש אל האמת חסרת-הרגש."

רוב האנשים מתייחסים אל הפילוסופיה כאל משחק שחמט אינטלקטואלי שאין לו שום השלכות לחייהם; הם תופשים את מאפייניהם האישיים, את רגשותיהם הכמוסים ואת ערכיהם הפרטיים כאילו אין הם קשורים כלל לרעיונותיהם. מפתח מרכזי אחד להישגה של אין ראנד הוא דחייתה מהוחלטת של השקפות מעין אלה. אין ראנד מחזיקה בכך שפילוסופיה היא, באופן מכריע, הנושא החשוב ביותר, מכיוון שהפילוסופיה היא, למעשה, הכוח שמעצב את אפיים של בני-האדם, שקובע את ערכיהם ובכך מניע את העולם. ראנד מחזיקה בכך שפילוסופיה היא מה שהאדם זקוק לו יותר מכל כדי לחיות על-פני האדמה הזאת.

כשהיא מבקיעה דרך הדילמות, הסתירות, והדרכים ללא-מוצא אשר שלטו ברוב הפילוסופיה המערבית, ניסחה אין ראנד שיטה פילוסופית נהירה, המספקת תשובות לבעיות הגדולות של הפילוסופיה. בקיצור מתומצת, האובייקטיביזם מחזיק בראשוניות השכל (כאמצעי הבלעדי של האדם לצורך רכישת ידע וכמדריך היחיד שלו לצורך פעולה) - בתורת-מוסר חדשה של אנוכיות רציונלית (המחזיקה בכך שעל כל אדם לחיות למען עצמו) - ובאינדבידואליזם (הכולל את מה שהוא ביטויו ותוצאתו, השיטה החברתית-מוסרית היחידה: קפיטליזם לסה-פר.)

בימינו, תובעים באופן מתמיד אינטלקטואלים שטופי סמים, השקועים באורגיה של אי-רציונליות, הקרבה עצמית כלל-עולמית ומתדיינים איש עם עמיתו באפשרות יצירת יישום מעשי לתכניותיהם, כלומר: לשיעבוד היחיד בידי הקהילה, בידי הקולקטיב, בידי המדינה.

רבים מהאנשים הללו נקראים רדיקלים היות והם מעמידים בסימן שאלה פרט לא חשוב זה או אחר בחשיבה האנושית היום-יומית, השגרתית או מכיוון שהם נושאים את הנחות היסוד הבסיסיות של חברת זמננו אל מסקנותיהן. אך אין ראנד היא רדיקלית באמת - רדיקלית מבחינה פילוסופית: היא קוראת תגר על רעיונות היסוד של עולמנו המתמוטט ומציעה לנו את הברירה האחרת.

אין ראנד היא סופרת. כחלק מן הקריירה שלה היא ביצעה את אחת המהפכות האינטלקטואליות הגדולות של זמננו. הרומנים הנהדרים שלה מייצגים איחוד של מקוריות פילוסופית וכוח-יוצר אמנותי שאין להם מקבילה במאה שלנו. הגיבור של אין ראנד, סיפור העלילה שלה וסגנונה היו לשם דבר בעולם: הגיבור - האיש של עצמאות, של תכלית ושל אחדות בלתי נשחקת; העלילה - מבנה גאוני מבריק של אירועים בלתי צפויים אך עם זאת הגיוניים באופן חריף. הסגנון - איחוד של הארה בהירה, אתגר אינטלקטואלי ויופי מלא-תשוקה אשר אפשרי רק לאמן גדול שהוא גם פילוסוף גדול.

יצירת מהפכה פילוסופית הוא הישג נדיר בצורה יוצאת מן הכלל. יצירת עבודת אמנות גדולה נדיר באותה מידה. עשיית שניהם באותה יצירה הוא מבצע חסר-תקדים, ובכל-זאת זה מה שעשתה אין ראנד ב"מרד הנפילים"

הקריירה של אין ראנד נתאפשרה על ידי כוח האיחוד שלה: יכלתה לראות את היחסים והקשרים ההגיוניים בין רעיונות המשתרעים על פני טווח רחב ביותר של נושאים, ובין רעיונות לחיי המעשה של בני אדם. בזמן שבו עסקו רוב האינטלקטואלים של ימינו בהפצת מבוכה, בלבול וחוסר-בהירות על ידי טיפול מבודד וחסר-קשר באירועים מסויימים ונפרדים, תפשה אין ראנד בשכלה את הקשרים המכריעים שבין מטפיסיקה וחינוך, בין אפיסטמולוגיה ואקולוגיה, ובין כלכלה לתיאוריית המין. אין ראנד צפתה באירועים בני ימינו וזיהתה את השרשים הפילוסופיים העמוקים ביותר שלהם, או ששמעה תיאוריות פילוסופיות מופשטות וזיהתה את משמעותם ויישומיהם העדכניים - וכך, היה באפשרותה ליצור אחדות ניתנת להבנה אף בתהו ובהו של ימינו.

יצירותיה - הנעות ממחזות וסיפורים דרך מאמרים הסטוריים וביקורת תרבותית עד לתיאוריות פילוסופיות - משקפות את טווח-התפישה של האינטלקט שלה. מי חוץ מאין ראנד יכול היה לכתוב מלודרמה פילוסופית (ליל הששה עשר בינואר) - ומאמר מנתח פילוסופי-טכני בנושא יצירת מושגים אשר מהווה חומר לימוד של פרופסורים לפילוסופיה ברחבי המדינה (הקדמה לאפיסטמולוגיה אובייקטיביסטית)?

אנו חיים בדור של אישי ציבור מלאכותיים המיוצרים על ידי סוכני עיתונות וקבוצות לחץ. לאין ראנד לא היה חלק באלה. היא השיגה תהילת עולם למרות לחצן של קבוצות הלחץ הרעיוניות של ימינו.

חלק מן האינטלקטואלים לא יודעים מה לחשוב על אין ראנד: הם מזהים שהיא איננה מתאימה לאף אחת מהקטגוריות המוכרות להם, שהיא אומרת משהו חדש - והם מחכים שאחרים יאמרו להם איך לשפוט אותה.

לעומת זאת, שלושת הקבוצות האידיאולוגיות החזקות ביותר בימינו, אכן יודעות מה הן חושבות: הכנסיה, המפלגה הקומוניסטית והממסד הליברלי מאוחדים בהתנגדותם המבוהלת כלפי אין ראנד; הם זיהו את העובדה שהפילוסופיה שלה מהווה את האיום הגדול ביותר על כוחם. הם נלחמו כנגד אין ראנד במשך כל ימי חייה; הם נלחמו על ידי הכפשות, על ידי עיוותי אמת, על ידי הצגה לא נכונה של העובדות ובנוסף לכך - כאשר כל השיטות האחרות נכשלו - בנסיונות בלימת יצירתה על ידי כיסויה במעטה של שתיקה.

אין ראנד הצליחה לפרוץ דרך. בכוחות עצמה, בעצמת הישגיה, היא הפכה לכוח אינטלקטואלי מהותי בעולם של ימינו, ולעובדה שתיאורטיקנים מכל תחום מכירים בה עתה. עבודותיה משמשות כתמלילי עבודה באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב והעולם. מעריציה ואוהדיה תופשים, באופן קבוע, מקום בין המחזיקים בתארים אקדמאיים וחודרים למשרות הוראה. יש ביקוש רב להרצאותיה בקמפוסים אוניברסיטאיים והאולמות שבהם היא מופיעה קטנים מהכיל את הקהל המעוניין לשמעה. ספריה נמכרו כבר ביותר משמונה מליון עותקים. לפי כל הגדרה ולפי כל הנחת יסוד של עולמנו התרבותי, הצליחה אין ראנד "להזניק" תנועה פילוסופית שפושטת בכל הארץ.

נסה לתפוש מה נדרש כדי להצליח בכל זה. נסה לתפוש את האומץ, את האחדות ואת התשוקה למחשבה ולאמת, שהופכים הישג מעין זה לאפשרי. אם תצליח לתפוש זאת, לא תצטרך לשאול: מי זו אין ראנד? אתה כבר תדע זאת בעצמך.

הערת המתרגם: בזמן כתיבת המאמר היתה אין ראנד בחיים.

תרגום: אוהד קמין, יוסי לסטר, ששון עובדיה

ערכים תוצרי דעת להפצת אמנות וידע הפילוסופיה של אין ראנד בישראל

אין ראנד

מאת ליאונרד פיקוף

הצהרה שנאמרה פעם על הוגה-דעות דגול ניתנת ליישום לגבי אין ראנד: עבודותיה "מציגות, לא "מחשבה קרה", אלא את החתירה מלאת-הרגש אל האמת חסרת-הרגש."

רוב האנשים מתייחסים אל הפילוסופיה כאל משחק שחמט אינטלקטואלי שאין לו שום השלכות לחייהם; הם תופשים את מאפייניהם האישיים, את רגשותיהם הכמוסים ואת ערכיהם הפרטיים כאילו אין הם קשורים כלל לרעיונותיהם. מפתח מרכזי אחד להישגה של אין ראנד הוא דחייתה מהוחלטת של השקפות מעין אלה. אין ראנד מחזיקה בכך שפילוסופיה היא, באופן מכריע, הנושא החשוב ביותר, מכיוון שהפילוסופיה היא, למעשה, הכוח שמעצב את אפיים של בני-האדם, שקובע את ערכיהם ובכך מניע את העולם. ראנד מחזיקה בכך שפילוסופיה היא מה שהאדם זקוק לו יותר מכל כדי לחיות על-פני האדמה הזאת.

כשהיא מבקיעה דרך הדילמות, הסתירות, והדרכים ללא-מוצא אשר שלטו ברוב הפילוסופיה המערבית, ניסחה אין ראנד שיטה פילוסופית נהירה, המספקת תשובות לבעיות הגדולות של הפילוסופיה. בקיצור מתומצת, האובייקטיביזם מחזיק בראשוניות השכל (כאמצעי הבלעדי של האדם לצורך רכישת ידע וכמדריך היחיד שלו לצורך פעולה) - בתורת-מוסר חדשה של אנוכיות רציונלית (המחזיקה בכך שעל כל אדם לחיות למען עצמו) - ובאינדבידואליזם (הכולל את מה שהוא ביטויו ותוצאתו, השיטה החברתית-מוסרית היחידה: קפיטליזם לסה-פר.)

בימינו, תובעים באופן מתמיד אינטלקטואלים שטופי סמים, השקועים באורגיה של אי-רציונליות, הקרבה עצמית כלל-עולמית ומתדיינים איש עם עמיתו באפשרות יצירת יישום מעשי לתכניותיהם, כלומר: לשיעבוד היחיד בידי הקהילה, בידי הקולקטיב, בידי המדינה.

רבים מהאנשים הללו נקראים רדיקלים היות והם מעמידים בסימן שאלה פרט לא חשוב זה או אחר בחשיבה האנושית היום-יומית, השגרתית או מכיוון שהם נושאים את הנחות היסוד הבסיסיות של חברת זמננו אל מסקנותיהן. אך אין ראנד היא רדיקלית באמת - רדיקלית מבחינה פילוסופית: היא קוראת תגר על רעיונות היסוד של עולמנו המתמוטט ומציעה לנו את הברירה האחרת.

אין ראנד היא סופרת. כחלק מן הקריירה שלה היא ביצעה את אחת המהפכות האינטלקטואליות הגדולות של זמננו. הרומנים הנהדרים שלה מייצגים איחוד של מקוריות פילוסופית וכוח-יוצר אמנותי שאין להם מקבילה במאה שלנו. הגיבור של אין ראנד, סיפור העלילה שלה וסגנונה היו לשם דבר בעולם: הגיבור - האיש של עצמאות, של תכלית ושל אחדות בלתי נשחקת; העלילה - מבנה גאוני מבריק של אירועים בלתי צפויים אך עם זאת הגיוניים באופן חריף. הסגנון - איחוד של הארה בהירה, אתגר אינטלקטואלי ויופי מלא-תשוקה אשר אפשרי רק לאמן גדול שהוא גם פילוסוף גדול.

יצירת מהפכה פילוסופית הוא הישג נדיר בצורה יוצאת מן הכלל. יצירת עבודת אמנות גדולה נדיר באותה מידה. עשיית שניהם באותה יצירה הוא מבצע חסר-תקדים, ובכל-זאת זה מה שעשתה אין ראנד ב"מרד הנפילים"

הקריירה של אין ראנד נתאפשרה על ידי כוח האיחוד שלה: יכלתה לראות את היחסים והקשרים ההגיוניים בין רעיונות המשתרעים על פני טווח רחב ביותר של נושאים, ובין רעיונות לחיי המעשה של בני אדם. בזמן שבו עסקו רוב האינטלקטואלים של ימינו בהפצת מבוכה, בלבול וחוסר-בהירות על ידי טיפול מבודד וחסר-קשר באירועים מסויימים ונפרדים, תפשה אין ראנד בשכלה את הקשרים המכריעים שבין מטפיסיקה וחינוך, בין אפיסטמולוגיה ואקולוגיה, ובין כלכלה לתיאוריית המין. אין ראנד צפתה באירועים בני ימינו וזיהתה את השרשים הפילוסופיים העמוקים ביותר שלהם, או ששמעה תיאוריות פילוסופיות מופשטות וזיהתה את משמעותם ויישומיהם העדכניים - וכך, היה באפשרותה ליצור אחדות ניתנת להבנה אף בתהו ובהו של ימינו.

יצירותיה - הנעות ממחזות וסיפורים דרך מאמרים הסטוריים וביקורת תרבותית עד לתיאוריות פילוסופיות - משקפות את טווח-התפישה של האינטלקט שלה. מי חוץ מאין ראנד יכול היה לכתוב מלודרמה פילוסופית (ליל הששה עשר בינואר) - ומאמר מנתח פילוסופי-טכני בנושא יצירת מושגים אשר מהווה חומר לימוד של פרופסורים לפילוסופיה ברחבי המדינה (הקדמה לאפיסטמולוגיה אובייקטיביסטית)?

אנו חיים בדור של אישי ציבור מלאכותיים המיוצרים על ידי סוכני עיתונות וקבוצות לחץ. לאין ראנד לא היה חלק באלה. היא השיגה תהילת עולם למרות לחצן של קבוצות הלחץ הרעיוניות של ימינו.

חלק מן האינטלקטואלים לא יודעים מה לחשוב על אין ראנד: הם מזהים שהיא איננה מתאימה לאף אחת מהקטגוריות המוכרות להם, שהיא אומרת משהו חדש - והם מחכים שאחרים יאמרו להם איך לשפוט אותה.

לעומת זאת, שלושת הקבוצות האידיאולוגיות החזקות ביותר בימינו, אכן יודעות מה הן חושבות: הכנסיה, המפלגה הקומוניסטית והממסד הליברלי מאוחדים בהתנגדותם המבוהלת כלפי אין ראנד; הם זיהו את העובדה שהפילוסופיה שלה מהווה את האיום הגדול ביותר על כוחם. הם נלחמו כנגד אין ראנד במשך כל ימי חייה; הם נלחמו על ידי הכפשות, על ידי עיוותי אמת, על ידי הצגה לא נכונה של העובדות ובנוסף לכך - כאשר כל השיטות האחרות נכשלו - בנסיונות בלימת יצירתה על ידי כיסויה במעטה של שתיקה.

אין ראנד הצליחה לפרוץ דרך. בכוחות עצמה, בעצמת הישגיה, היא הפכה לכוח אינטלקטואלי מהותי בעולם של ימינו, ולעובדה שתיאורטיקנים מכל תחום מכירים בה עתה. עבודותיה משמשות כתמלילי עבודה באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב והעולם. מעריציה ואוהדיה תופשים, באופן קבוע, מקום בין המחזיקים בתארים אקדמאיים וחודרים למשרות הוראה. יש ביקוש רב להרצאותיה בקמפוסים אוניברסיטאיים והאולמות שבהם היא מופיעה קטנים מהכיל את הקהל המעוניין לשמעה. ספריה נמכרו כבר ביותר משמונה מליון עותקים. לפי כל הגדרה ולפי כל הנחת יסוד של עולמנו התרבותי, הצליחה אין ראנד "להזניק" תנועה פילוסופית שפושטת בכל הארץ.

נסה לתפוש מה נדרש כדי להצליח בכל זה. נסה לתפוש את האומץ, את האחדות ואת התשוקה למחשבה ולאמת, שהופכים הישג מעין זה לאפשרי. אם תצליח לתפוש זאת, לא תצטרך לשאול: מי זו אין ראנד? אתה כבר תדע זאת בעצמך.

הערת המתרגם: בזמן כתיבת המאמר היתה אין ראנד בחיים.

תרגום: אוהד קמין, יוסי לסטר, ששון עובדיה

נתונים נוספים