דרכו של הקפיטליזם

 

דרכו של הקפיטליזם

לעתים קרובות נשאל: מדוע נשמד הקפיטליזם על אף רשימת ההישגים הבלתי ניתנים להשוואה שלו? התשובה נחה על העובדה שקו החיים המזין כל שיטה חברתית היא הפילוסופיה השלטת בתרבותה ולקפיטליזם לא היה מעולם יסוד פילוסופי. זהו התוצר האחרון ו(מבחינה רעיונית) הבלתי מושלם של ההשפעה האריסטוטליאנית. כחלק שנותר מן הגאות המיסטיקנית שהטביעה את הפילוסופיה של המאה התשע-עשרה, הקפיטליזם נעזב בריק אינטלקטואלי כשקו החיים שלו נקטע. לא טבעו המוסרי ולא העקרונות הפוליטיים שלו לא הובנו או הוגדרו. מגיניו כביכול ראוהו כתואם של שליטה ממשלתית (כלומר עם התערבות ממשלתית בכלכלה), תוך התעלמות ממשמעות וההשלכות של תפיסת ה"הניחו לנו לעשות".

כך, מה שהתקיים בפועל במאה התשע-עשרה, לא היה קפיטליזם טהור, אלא עירובים שונים של כלכלה מעורבת. מכיוון שפיקוחים ממשלתיים מצריכים ונזקקים לעוד ועוד שליטה, היה זה היסוד הריכוזי של עירובים אלה שהרס אותם; היסוד החופשי, הקפיטליסטי היה זה שנשא באשמה.

הקפיטליזם לא שרד בתרבות שנשלטה על ידי מיסטיציזם ואלטרואיזם, על ידי ההפרדה נשמה-גוף והנחת היסוד השבטית. שום שיטה חברתית (ושום מוסד אנושי של פעילות מסוג כלשהו) אינו יכול להתקיים ללא בסיס מוסרי. על יסוד המוסריות האלטרואיסטית, היה על הקפיטליזם להיותוכך אכן היהמוקע מלכתחילה.

אם הטוב, הנעלה, האידיאל המוסרי הוא סבל והקרבה עצמיתאז, לפי אמת מידה זו, שומה היה על הקפיטליזם להיות מוקע כרוע. הקפיטליזם איננו אומר לאדם לסבול, אלא לתור אחר הנאה והישגיות, כאן, עלי אדמותהקפיטליזם איננו אומר לבני האדם לשרת ולהקריב, אלא לייצר ולהרוויחהקפיטליזם איננו מטיף לכניעה, לשפלות ולנטישת שדה הקרב, אלא לעצמאות, לבטחון עצמי ולגאווהומעל לכל הקפיטליזם איננו מרשה לאיש לצפות או לתבוע לתת או לקחת את הבלתי מורווח. בכל יחסי האנושפרטיים או ציבוריים, רוחניים או חומריים, חברתיים, פוליטיים, כלכליים או מוסרייםהקפיטליזם תובע מבני אדם שיודרכו על ידי העקרון המנוגד לאלטרואיזם: עקרון הצדק.

 

נתונים נוספים