קנאה

 

קנאה

היום אנו חיים בעין הקנאה.

"קנאה" איננו הרגש שעולה בדעתי, אך זוהי ההצהרה הבהירה ביותר של רגש שנותר חסר שם; זהו היסוד היחיד של מרקם רגשי מורכב של סיכום שבני אדם מרשים לעצמם לזהות.

קנאה מוערכת על ידי רוב בני האדם כרגש קטנוני ומלאכותי ולפיכך הוא פועל ככיסוי כמו אנושי לרגש שהוא כה בלתי אנושי שאלה שחשים אותו מעיזים רק לעתים רחוקות להודות בכך אפילו לעצמם... רגש זה הוא: שנאת הטוב על היותו טוב.

שנאה זו איננה מהווה התנגדות לגישות כלשהן של תפיסת טוב שאין היחיד מסכים עימן... שנאת הטוב על כך שהוא טוב כוונתה שנאת מה שהיחיד מעריך כטוב באמצעות שיפוטו (המודע או התת מודע) שלו עצמו. משמעותו שנאת אדם על כך שהוא מחזיק ברשותו ערך או מעלה שהיחיד רואה כמה שראוי לרצותו.

אם ילד רוצה להשיג ציונים טובים בבית הספר אך הוא אינו מוסגל או אינו מעוניין בהשגתם ומתחיל לשנוא את הילדים שכן השיגום, זוהי שנאת הטוב. אם מעריך אדם תבונה כערך, אך הוא מוטרד על ידי פקפוק עצמי ומתחיל לשנוא בני אדם בשל היותם, לפי שיפוטו, נבונים, זוהי שנאת הטוב.

טבע הערכים המיוחדים שאדם בוחר אינו הגורם הראשי בסוגיה זו (על אף שערכים לא רציונליים יכולים לתרום הרבה ליצירת רגש זה). הגורם הראשי והמאפיינים המבחינים המעורבים מהווים מכניזם רגשי המתוכנן לפעול במהופך: תגובה של שנאה לא כלפי מגרעות האדם, אלא כלפי מעלות אנושיות.

ליתר דיוק, המנגנון הרגשי איננו מתוכנת לפעול במהופך אלא בדרך אחת: מרכיביו אינם חשים אהבה כלפי בני אדם רעים; הטווח הרגשי שלהם מוגבל לשנאה או אדישות. אין זה אפשרי לחוש אהבה, שהיא התגובה על ערכים, כאשר התגובה האוטומטית של היחיד לערכים היא שנאה.

נתונים נוספים