מציאות הרוע

אין ראנד: מציאות הרוע

 

פעמים רבות כתבתי על כך שאחת הבעיות עם אמריקנים היא שהם לא מאמינים במציאות הרוע, שהם אינם לוקחים אותו ברצינות, שהם אינם תופסים עד כמה רע הוא הרוע, ועל כן מוטב שתקחו את הרוע - את הרוע או את אי-הרציונליות - ברצינות. יש חובה לקחת אותו ברצינות לא במובן של ראייתו כחשוב, לא במובן של לתת לו לקבוע את מהלך חייך או את בחירת הקריירה שלך או את ערכיך, אלא במובן שאסור לך להתעלם מקיומו ועליך לעשות כל דבר שבכוחותיך, לא במחיר של הקרבה עצמית, אלא במובן שיש לך את הכוח ואת האמצעים לנקוט פעולת-נגד כלפי הרוע, לנקוט פעולת-נגד כנגד אי-רציונליות. אך כדי לעשות זאת עליך להתייחס לסוגיה זו ברצינות...

 

שיטה פילוסופית היא השקפה מאוחדת של הקיום. כיצור אנושי, אין לך ברירה לגבי עובדת היותך נזקק לפילוסופיה. הברירה היחידה שלך היא באם להגדיר את הפילוסופיה שלך באמצעות תהליך ממושמע, רציונלי ומודע של מחשבה ויגיעה לוגית שקדנית - או לתת לתת-מודע שלך לצבור ערמת גרוטאות של מסקנות לא בטוחות, הכללות שגויות, סתירות לא מוגדרות, סיסמאות בלתי מעוכלות, משאלות בלתי מזוהות, ספקות ופחדים, שהושלכו יחדיו על ידי הגורל העיוור, אך אוחדו על ידי התת-מודע שלך לסוג כלשהו של פילוסופיה מעוותת ודחוסה למרכז כובד אחד מוצק: ספק עצמי, כאילו הוצמדה משקולת ברזל בדיוק אל המקום שממנו היו כנפיה של דעתך עתידות לצמוח."

 

אני מאמינה - וברצוני לקבץ את כל העובדות הדרשות כדי לתמוך בכך - כי הקללה הגרועה ביותר שמוטלת על המין האנושי היא יכולתו של האדם להעריך רעיונות כדבר שהוא מופשט ומנותק לחלוטין מחיי היום-יום של היחיד, להיות מסוגל לחשוב ולחיות באופן סותר לחלוטין או, במלים אחרות, יכלתו לסלק את המחשבה מחייו הממשיים. דבר זה אינו נכון אך ורק לגבי אנשים שהם באופן מודע ומכוון צבועים, אלא לאלה אשר מצבם יותר מסוכן ויותר חסר תקוה; אנשים אלה מתירים לעצמם נתק מוחלט בין ערכיהם המופשטים לבין חייהם ומאמינים, בו בזמן, שהם מחזיקים בערכים. עבור אנשים אלה - רעיונותיהם או חייהם הם חסרי כל ערך - ובדרך-כלל שניהם.