שפלות נצחית

 

שפלות נצחית

על מלחמת המעמדות הישראלית

אחת מהנחות היסוד המובלעות של האידיאולוגיה השמאלנית מאז מרכס היא שלהיות פועל פשוט זה להיות מושפל, מנוצל ובכלל בעל מעמד ירוד. ידועה ומפורסמת היא תיאוריית המעמדות המרכסיסטית והשאיפה למהפכה שתבטל אותם. אך, למעשה, היהדות קבעה כבר מהיווסדה עם של אזרחים שווי-זכויות שעושרם הפרטי אינו מקנה להם עליונות כלשהי ביחסיהם החברתיים. מבחינה זו, המשמעות השוויונית האמיתית של חברה מקורה ביהדות.

במסווה של המהפכה השוויונית ברוח המרכסיזם הנציח השמאל את תפישת המעמדות העתיקה שהיהדות ביטלה והקיאה מתוכה ומתוך התרבות האנושית ביום עלותה על בימת ההסטוריה. בתוכה מזה עידנים והשיב את הגלגל אחורה לימי קדם האפלים שבהם נקבעים מעמדות מראש והשלטון עובר, כזכות מורשת, מאב לבן.

בישראל הצליחו רעיונות שווא אלה להכות שורש במיוחד בעדות המזרח שיובאו למטרת עבודה שחורה החל משנות החמישים והיום יש לנו בישראל שני מעמדות פסיכולוגיים: השליטים והעבדים. בעוד שעל המעמד השליט אין זה המקום להרחיב, זולת הערה לגבי העובדה שאין לו שום זכות מציאותית (אובייקטיבית) לשלוט, בעוד שמעמד העבדים מהווה היום את רוב העם, ורובו של רוב זה מאמין שעליו לציית לשלטון ולחיות עפ"י הוראות מגבוה.

אותה פילוסופיה המתורגמת אצל היהודי לתחושת נחיתות מתורגמת אצל הערבי לאותה תחושה בתוספת הנחישות להוציא את משפילו אל מחוץ לעולם. זהו היסוד לרגשות הנקם שמניעים את האוכלוסיה הערבית בישראל ליצירת המאגר האנושי הרצחני שאוכלוסיה זו מספקת ברציפות וללא שום סימן של הפוגה בפס-הייצור שלה מאז קום המדינה. פס ייצור זה ממשיך לנוע כל עוד ממשיכה בפעולתה התעמולה המעמדית המכוונת אצבע מאשימה כלפי הקפיטליזם / אימפריאליזם / ישראל / יהדות (מחק את המיותר).

מה שמיושם אצל "בן מעמד הפועלים" מירוחם בשביתה פראית המלווה בהצתת צמיגים הופך אצל הצעיר הערבי לאחדות רעיונית סינתטית המשלבת בין האידיאולוגיה הסוציאליסטית ה"מודרנית-מהפכנית" לבין האיסלם הקיצוני, שביטוייו החריפים מיובאים מעבר לגבול. בזמן שבו הראשון מסית נגד האימפריאליסט ככובש, גוזל ומשעבד, מצדיקה הדת את חיסולו על יסוד היותו כופר באל.

ואין לשכוח כי המכנה המשותף לכל אלה הוא האשמת האויב בפגיעה בזכות הרכוש. מבלי לבדוק את העובדות, מוחשיותו של סבל המעמד הנמוך, בכל אחד מהקשרים אלה, הוא של נחיתות שתוצאתה בדיכוי זכויות, כלומר: בהתייחסות לא שוות-ערך לבני אדם כאילו היו משוייכים לשתי קבוצות-מעמד שונות בטבען. למעשה, בכך הביא משטר מדינת ישראל לפערים של קבע בין מעמדות של "עליונים" ו"תחתונים" הנלחמים זה בזה מאז קום המדינה.