תזכורות

תזכורות

תזכורת א. לשמאל.

הריני להזכיר לציבור בישראל – ובמיוחד לשמאלנים התוקפים את מלחמת לבנון – כי אלף הרוגיה של מלחמה זו לא נהרגו על ידי שרון אלא על ידי החיזבללה.

תזכורת ב. לשמאל אוהד הערכים הנוצריים.

ובנוסף לכך, כחומר למחשבה, להזכיר להם שמי שביצע את הטבח בסברה ושתילה היו נוצרים – כאלה שכמו האפיפיור מדברים על לתת את הלחי השניה אך עושים אחרת...

תזכורת ג. לשונאי המלחמה – ולשפויים.

ואם אנחנו כבר בענין מלחמת לבנון, אז יש מקום להזכיר את לגלוגו של השמאל על דבריו של שרון, אשר אמר שמלחמה זו היא "אחת המוצדקות ביותר". ההתקפה על דברי שרון, כפי שהיא מופיעה בתשדירי הבחירות של השמאל, היא הצגת תמונות ממלחמה זו על רקע דבריו של שרון, כאילו יש סתירה בין מלחמה לבין תמונות מלחמה. בפעולה זו השמאל חושף את ערכיו השקריים, שבראשם הרעיון שאין שום קשר בין צדק לבין מלחמה. ועל כך יש לומר כי המלחמה באוייב היא תמיד צודקת – ואילו הכניעה לו – וקל וחומר הבריחה ממנו – לעולם איננה צודקת. אך חמור משני אלה – והחמור מכל מבחינה מוסרית - הוא שיתוף פעולה עם האויב. זהו מעשה בגידה – וכל הסכם עם האוייב, שנעשה על חשבוננו הוא כזה; מי יודע כמה מהרוגי צה"ל וצד"ל בלבנון היו חיים עימנו כיום אם לא היו ראשי ממשלות ישראל עורכים עם אויביה הסכמים שקושרים את ידי חייליה בלבנון ועוקדים אותם על מזבח ההסכמה הבינלאומית.

האיש פרס הוא הדוגמה המובהקת למי שביצע מעשה בגידה מסוג זה – וברק, בבגידתו המובהקת בבני בריתנו בלבנון, הוא - בהקשר זה - התלמיד שעלה על מורהו. ואת החשוב מכל אף פעם לא מיותר להזכיר שוב: המלחמה באוייב תמיד צודקת. כל מלחמה באוייב. גם בלבנון.