אלימות מילולית

אלימות מילולית

הגדולה שבסכנות זמננו

 

היא יוצרת רושם של דיון אינטלקטואלי, אך היא מסיכה מסוכנת ביותר שהמציאו האלימים היכן שלא יכלו יותר להפעיל את כוחם האלים בצורה ישירה. היא תוצאה של תהליך היסטורי שבו נדחקה האלימות הגסה, החומרית, הגופנית לפינה לאחר שהצדק הצליח לנצחה ולהשתלט עליה. ככזו היא מהווה את הנסיון האחרון של אי הצדק לכבוש לו מקום בעולם, כאשר הוא מסווה את עצמו בלבושם של בני אדם תרבותיים, המדברים זה עם זה.  

הפשע המובהק שעליו מתקיימת האלימות המילולית, ואשר בזכותו היא חיה, הוא השימוש במלים, שהן האמצעי האנושי הנאצל אשר משדרג את קיומו למעלה מזה של החיה, בצורה הפוכה לטבען, כלומר לדרך שבה ראוי להשתמש בהם; במקום להיות עולם של אפשרויות ידע, הבנה וקשר בין האדם למציאות ובין בני אדם לבין עצמם, הפכו המלים בימינו לבליל מפלצתי של דרכי בלבול, אי הבנה וחוסר קשר בין האדם לעולמו ובין בני האדם.

בשל הוצאת האלימות אל מחוץ ליחסיהם של בני האדם בעולם התרבותי, מתגנבת היא לעולם זה כמסיגת גבול הגונבת את דעתם של שומרי המלים שמבטאות את השכל, כאשר היא משתמשת במלים לבטא גחמות המנוגדות לו. היא מופיעה כשהיא מחופשת בתלבושת מלים, היוצרת רושם של אנושיות גבוהה, אך המלים שבתלבושתה אינן ערוכות בצורה המקורית שעבורה קיימות המלים, כלומר בכדי לדעת ולהעביר רעיונות וידע וליצור גשרים בין בני אדם ומסילות של דעת למחשבתם, אלא בכדי לשבש ידע ולהרוס את התבונה. בידי הרע האלימות המילולית חסרת העומק לובשת צורה חיצונית ושטחית של שיחה תבונית, שכוונתה האמיתית, הנסתרת, היא לשבש את דעתו של האדם שעומד מנגד.

בחברה האנושית של ימינו המלים שמפעילה האלימות עומדות בדרכו של הצדק בצורה של מסגרות ביורוקרטיות שונות, בהתרחבות מוסדות כמו אלה של עורכי הדין והמשפטים, המתגוררים בעומקי התהומות החוקיים המתרחבים של המרחק שבין האדם למציאות. במנגנוני המדינה הקיימת ומערכות השליטה שלה מהווה האלימות המילולית את הגורם שבגללו רבים הם בני האדם אשרנכנעים לכמויות המלים העצומות הניתכות עליהם כמבול מן השמיים. אך אין המלים באות כגשם ברכה אלא כמי תהום שמקורן בעומקים מזוהמים שכבר אין בהן צורך או שימוש של ברכה ואין לשתות מהן יותר.

התחלתה של האלימות המילולית בויכוחי פילוסופיה עקרים, בנתינת לגיטימציה וזכות לכל מאן דבעי על זמנו וחייו של כל בר-שיח שלו. מיסודם של ויכוחים עקרים ברוח הפוסט-מודרניסטית, שהתגבשה בדרך חסרת תכלית, שבה יש לגיטימציה למצב שבו לא ניתן לברר מהו ההבדל בין הצודק ללא צודק ולקבוע מסמרות לגבי הצד הצודק מחברו בעימות. באופן זה הביאו ויכוחים נצחיים שהם מחלת הפילוסופיה לויכוחים נצחיים שהם נחלת הפוליטיקה.

בעבי הקורה של עולמנו, שבו מתבטאת התרבות האנושית בנהר סוחף אדיר מימדים, שבו אין סוף ואין גבול למלל הרב ששומעים בני האדם מכל עבר, אין אלימות מילולית חמורה ומזיקה יותר מזו העומדת לצידו של האלים, כאשר הוא פוגע באמצעותה בזכותו של זה שלא יזם שום פגיעה כזו...