9 חינוך
חנוך לנער על פי דרכו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-רביעי, 01 מאי 2013 07:20
- כניסות: 684
חנוך לנער על פי דרכו
למה מחנכת תרבות של רצח?
אחד הנושאים המרכזיים המטופלים מזה דורות בעולם החינוך הוא שאלת קנה המידה הראוי שלפיו יש לחנך אדם לחיים. בהקשר זה עולות בהגות החינוכית לרוב שתי אפשרויות: א. חינוך בהתאם לתכונותיו הטבעיות של האדם ב. חינוך לפי מערכת ערכים המקובלת על החברה. לרוב מתחנך התלמיד האנושי לפי סוג של פשרה בין שתי גישות/הנחות אלה, כאשר ברור לכל בעל שכל ישר כי הגישה החינוכית המנצחת צריכה להיות שילובן זו בזו.
בהקשר זה, קיימים ברשותם של המחנכים בחברות זמננו קוים מנחים ערכיים המקובלים כנכונים על רוב בניהן של חברות אלה והדבר מצביע על היותה של כל חברה אנושית, למעשה, בעלת טבע ואופי מסויימים הכפופים, מן הסתם, למכלול התנאים שהביאו לגיבושה של חברה זו. גיבוש מיוחד זה שקיים ברשות כל חברה אנושית הולם ביסודו את רעיון היחידאיות, שלאורו כלולים גם בתחומו של היחיד קוים מנחים המיוחדים לאישיותו שלו.
מבחינה זו ניתן לראות את הרעיון היהודי של "חנוך לנער על פי דרכו" לא רק כהמלצה אלא כקביעה עקרונית בעלת משמעות של הלכה מוחלטת; קביעה זו כמוה כהצהרה על היות הדרך היחידאית המומלצת למחנכים גם האפשרות היחידה לחינוך נכון. במלים אחרות, נסיון לכפות על האדם התנהגות ו/או ערכים שאינם תואמים את טבעו נדון מראש לכשלון. תמיד שומה על המחנך השואף למצות את יכולותיו של התלמיד לאתר את הכשרונות המיוחדים הטמונים בטבעו ולנסות ולמצות את הפוטנציאל הזה כדי להגיע למכסימום.
הסוגייה הבעייתית הראויה לבירור בהקשר זה היא איך שומה על המחנך לאתר את הערכים המתאימים לחינוך – ובמקרה זה לא מדובר רק באדם יחיד אלא בחברה שלמה; כפי שניתן ללמוד מהנסיון הפוליטי, יש אפשרות ללמד ערכים גם חברה אנושית אף כי, שוב, כדי להצליח בכך יש לבסס חינוך זה על ערכים הקיימים בטבעם של החברה או היחיד ומצפים למימושם.
בהגות של תקופתנו, שבה מקובל להניח שלא קיימת בנמצא אמת מוחלטת, תואמת לגישה זו גישת הפלורליזם החינוכי, הרואה באור חיובי את ריבוי דרכי המחשבה ולפיכך את שמירת התכונות הייחודיות של כל יחיד במצב של התפתחות יחידאית. בהתאם לרוח זו, הנתפסת כחופשית בשל אי הגבלתה את התפתחות היחיד, מואשמת לרוב הגישה השניה בדוגמטיות וכפייתיות המדכאים את ההיבט הטבעי-יחידאי (אינדבידואליסטי) של הילד ומתאימים אותו לערכים המקובלים בחברה על חשבון התפתחותו האישית ויכולת הביקורת הפרטית שלו מבחינה תבונית. אך עם זאת, ברור כי כדאי לו לאדם לערוך בירור ביסודות תרבותו כדי למצוא את הערכים שיביאו לו את המיטב מבחינת מימושו את דרכו היחידאית.
עד כמה שניתן לבחון בתצפית קיים הבדל משמעותי בין הכוח הצפון בקרב יסודותיו הערכיים של ילדים בני תרבויות שונות. הבדל זה קובע באופן משמעותי את ההבדל בין יכולותיהם. לפי היהדות, קיימים בטבע תרבויות האדם היהודית והערבית הבדלים משמעותיים אשר מתווים את ההבדל בין טבע התמחותם בעת תקופת הבגרותם. הבדל זה אינו זוכה להכרה משמעותית בעולם החינוכי של היום ויש להניח כי הכרה מסוג זה היא חיונית לצורך בירור והכנת תכניות לימודים עתידיות.
"בראשית" בתורת ישראל ניתן לקרוא בספר "בראשית" את הקטע הבא: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִדאִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (ראשית כ"ה, כ"ז). על כך מבאר רש"י: "ויגדלו הנערים ויהי עשו. כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכריםבמעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פרש לבתימדרשות וזה פרש לעבודה זרה"
בתמצית משמעות הדבר היא שיש תכונות אנושיות הניכרות כבר במשחקי הילדות של האדם, אך קריאתן הנכונה (במיוחד תוך הבנת הטבע האנושי) תאפשר לחזות מה יהיה בבגרותו. עקרון זה, בהופעתו המסורתית, מהווה אמת מידה ללימוד הסטורי באופיו של טבע העמים שנתפתחו מילדים אלה – ויש לא מעט ללמוד מכך לגבי תפקודם של עמים אלה בימינו.
וגם אם לא נגלוש מהדברים למסקנות שאופייניות לגישה קולקטיביסטית לא נוכל להימנע מלהבחין בעין בלתי מזויינת בקוי האופי המובהקים שמתבטאים בהסטוריה ובאקטואליה של התנהגותם הפוליטית של בני עמים אלה בעולם – ובמיוחד בנטייתם היסודית של צאצאי יעקב ללימוד ולמילה הכתובה (בתי מדרשות) ומנגד במגמתם היסודית של בני עשו לאלימות (עבודה זרה).
הבדלים אלה, אשר אינם תמיד מוחלטים ובלתי ניתנים להפרה ברמת היחיד, עשויים להיות כלליים ביותר וברוח זו כמבטאים את רוחן של מרבית תרבויות האדם ובמיוחד הראשיות. לפני זמן לא רב אמר דניאל פייפר כי יש תרבויות שאמצעי החינוך העיקרי שלהן הוא הרצח, והוא התכוון לאיסלם; בתרבות זו יודע האדם כי כל תנועתו קדימה מוגדרת מראש על ידי המנהיגים וכל עבירה על דברם, ולו הקלה ביותר, תוענש בגזר דין של מוות או, לכל הפחות, בהוצאת הפושע אל מחוץ לחברה.
זהו סדר הדברים הקיים בימינו בעולם המוסלמי. באיסלם רואים את התרבות הנוצרית, למשל, ככזו אשר איננה מחמירה דיה עם החוטאים ולפיכך כמבטאת חוסר מוסריות. יותר מכך משמעותית היא העובדה שהדבר מגדיר את האפשרויות הקיימות לגבי תרבות זו מבחינה פוליטית. למשל, הסכם השלום שבאמצעותו מבלבלים מזה שנים לא מעטות במערב את אנשי השכל הישר, כלל איננו מקובל כערך אובייקטיבי במחיצת החשופים לחינוך המוסלמי.
דבר זה, שהוא בעל השלכות מיוחדות למצב הסכסוך שבין ישראל לאויבותיה, ניתן לאישוש מיידי באמעות בחינת חומר הלימוד המסופק ברשות הפלסטינית, שלא לדבר על כל מלל המוצהר על ידי האישים הפוליטיים בתרבות זו, אשר לא הראו מעולם סוג הסכמה כלשהו עם הרעיון הנוצרי – וקל וחומר עם היהודי. הם היתה מערכת החינוך התרבותית נלקחת בחשבון ברצינות על ידי הממשלים המעורבים שומה היה על המדינות המעורבות – ובמיוחד על אלה המחזיקות את המפתחות הטכניים-לוגיסטיים של המצב העולמי – לקחת בחשבון עובדה זו ולתרגם אותה למונחים בינלאומיים אוניברסליים.
מנקודת מבט זו התמונה המצטיירת על ידי בחינת ההבדלים בין מערכות החינוך איננה מצביעה רק על הבדלי גישה אנושיים אלא על הבדלים שכמוהם בין אוכלי צמחים וירקות לבני אדם טורפים, שכל נסיון להסדיר את יחסיהם באמצעות הסכמי שלום מסוג אוסלו כמוהם כהתעלמות מחוקי החינוך הגלובאליים – ודי לחכימא.
אל חשש
- פרטים
- עידכון אחרון ב-חמישי, 28 מרץ 2013 09:01
- כניסות: 625
אל חשש
ההבטחה והאישור
לא פעם חשים ילדים, בדרך זו או אחרת, בפחד. הדבר יכול להתבטא בסיוטי לילה או בחרדות שמקורן לא ברור, אשר יש הרואים בהם תוצר של ה"תת-מודע הקולקטיבי", יש המאמינים כי הם מגיעים מ"גלגול קודם" ויש התולים אותם בחווייה טראומטית שהתרחשה בגיל מוקדם ביותר - לעתים אף לפני הלידה, בעיצומה של תקופת ההריון.
יהיה אשר יהיה, הדבר מחייב טיפול – והוריו של הילד הם בני האדם המתאימים ביותר להגיש לו את הפתרון לבעייה, ולו רק בשל היותם הקרובים ביותר אליו. למעשה, הילד לומד על העולם דרך הוריו ואת צעדיו הראשונים בהכרת העולם הוא עושה במחיצתם ובאמצעותם. להוריו של אדם הכוח להעניק לו בילדותו את ערכי הבטחון החיוניים לחייו כבוגר, באמצעות היותם כלפיו הדגמה מוחשית של עקרונות המציאות האובייקטיבית.
אחת ממשימותיהם החשובות של ההורים כלפי ילדיהם היא שכנועם במציאות האובייקטיבית, כלומר הבאתם להאמין בכך שהעולם הוא יציב, שניתן לסמוך על מה שמתרחש בו שיהיה אשר יהיה, הדברים יסתכמו בטוב. לעתים די לצורך זה באמירות כמו: "אל תדאג. אבא ואמא פה." ו"אין לך מה לדאוג, אבא ידאג שהכל יהיה בסדר" – במיוחד אם הן נעשות בצורה מתאימה – כדי להשקיט את חששותיו של הילד החרד ולהרגיעו.
לא רק בילדותו אלא גם בשלבים מאוחרים יותר של התבגרותו שואב הילד מהוריו – כמו גם מבני האדם האחרים הנמצאים בסביבתו – את האישור אודות קיומה של המציאות כמהות שלמה, בטוחה ויציבה, שניתן לסמוך עליה ומאוחר יותר גם להיות כמוה. בשל כך חשוב ביותר שיקפיד הורה לתקשר עם ילדיו באופן רהוט ומדוייק כמה שיותר – ושיידע, גם בעת שבה הוא עוסק עם בן/בת זוגו, עם בני אדם זרים או עם כל שאר בני המשפחה והחברה, כי הוא נמצא כל העת במעקב של ילדיו, הצופים בו ולמדים מהתנהגותו את עקרונות הקיום בעולם ואת מהות הדברים ואיכותם היסודית (או, במונחי הפילוסופיה, את העקרונות המטפיסיים שבקיומו).
אם דואגים הורים לכך שכל המתרחש בקרבת ילדיהם בתהליך התבגרותם (והדבר כולל, כמובן, גם את המתרחש במוסדות הלימוד שבהם יחונכו) יהיה ברור, נהיר וטהור מסיגים של רוע, טפשות ובלבול ערכים, הם יביאו אותם להיות בני אדם שלמים, המועילים לעצמם ולסביבתם כאחד; סביר להניח שכאשר ילד נהנה מחוויית הקיום בעולם מציאותי, למידתו את העולם ואת התנהגותם של בני האדם שבו הופכת לחינוכו התשתיתי-ראשוני ההופך לחלק מובנה בתפיסת העולם שלו ומאוחר יותר לדוגמה הראשית שאחריה עוקבת האישיות המתפתחת כשהיא מאמצת אותה כדגם לפעולת חיים.
זהו הגורם הישיר לבריאותו הרוחנית של הילד לאחר שהפך לבוגר. דבר זה הוא שמבטיח שכאדם בוגר, יהיה הוא יציב מבחינה נפשית ומוסרי מבחינת דרך הפעולה שלו בעולם. הוא יחווה את המציאות שמסביבו כמערכת עובדתית שנשלטת על ידי חוקי פעולה הגיוניים, ניתנים לחיזוי וכאלה הטומנים בחובם הבטחה ל"סוף טוב" ולאושר. תרומתו של העקרון שבוטא בילדותו על ידי הוריו ב"אל חשש" תבטיח שגם אם לעתים מתרחשת בחיי האדם חווייה שלילית, אסונית או מזיקה, סמוך ובטוח הבוגר שזכה בנעוריו לאישור והבטחה בקיומו של עולם שניתן לסמוך על יציבותו, כי חווייה כזו איננה בעלת מעמד קבוע במציאות, אלא מייצגת את היוצא מן הכלל שבה, הנגרם בשל אירוע יוצא דופן וזניח ביחס לחוויית החיים הכוללת שלו.
תהיה חוויית החיים של אדם אשר תהיה, אם יזכה בילדותו להיות מחונך על ידי האחראים לכך לתפוס את עולמו כיציב ומאורגן מבחינת המתרחש בו בהתאם לשיטתיות, לסדר ולארגון שניתן להבינם באמצעות שכלו ותבונתו, יחזיק הוא באמונה שהעולם טוב ובטוח וכי כל בעיה שתתגלה בו ניתנת לפתרון. מכיוון שתפיסת עולם מסוג זה מחייבת החזקה ביכולות ידיעתיות מובהקות, ניתן לראות איך לימוד חשיבה בכלים של מתימטיקה והגיון שיטתי מהווה חיזוק לכך.
בשל היותה של אמונה זו יסוד לשליטה טובה יותר במציאות, תהיה היא גם הכלי לגיוס כוח רוחני ברמה הפרטית-יחידאית. דבר זה יכשיר את האדם הבוגר לקראת חיים שבהם יתפקד כאדם מיומן השולט בעקרונות המובנים בעצם קיומו של העולם. ככזה הוא יהיה מוכן להתמודדות עם אתגרי המציאות, אף אם יהיו בחלקם קשים ביותר.
חלומות רעים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-חמישי, 28 מרץ 2013 09:09
- כניסות: 674
חלומות רעים
יש בעולמנו חלומות ילדים שבבחינה ראשונה עשויים להיראות טובים ונעימים אך הם אינם כאלה. כמו, למשל, שיהיה עולם שבו אין הבדלים בין עשירים ועניים או כזה שבו כולם עשירים, שאין חולים, ושכולם יפים, חכמים וטובים.
מותר לילד לחלום חלום מסוג זה כי אחד הדברים שמותרים לילד הוא לא להבין את העולם. כמי שנמצא במצב של למידה, הוא רשאי שלא להבין את עובדות החיים ואת המוסר. הילד איננו מבין שבמצב שבו אין הבדל בין כלשהו בני אדם אין הם יכולים כלל לפעול טוב – כי אם היה נברא עולם שבו אין עניים או חולים לא היו לעשירים ולרופאים את הזכות והיכולת להעניק עזרה ומזור לזקוקים לכך.
הילד החולם היה רואה רק את פניהם החיצוניים של הדברים ולא את מה שמאחוריהם. הוא לא היה מבין את העמל, המאמץ והתכנון שקיימים ביסוד העובדות – ובכך היה מוציא את עצמו ממימד הכרת הטוב, שרק מי שמבין דברים אלה מסוגל לשהות בו.
בהקשר זה אין הילד האוכל את ארוחתו נותן את דעתו על אימו המכינה אותה ועל אביו המשלם עליה – ובכך מחמיץ את עמל שניהם ואת כל הפעולות, המרכיבים ופעולות הרוח שביסוד הדברים. בכך היה הילד דומה דמיון רב לבני אדם בוגרים שהחמיצו את האפשרות להכיר במאמץ העשיה ובמומם זה היו לנוכלים גמורים.
הילד איננו מבין שחלום על עולם שבו אין רעבים או רעב לא היה מאפשר אכילה, שבע – ואת כל שרשרת הפעולות והמרכיבים הארוכה שמאפשרת לספק לאדם גם את המפתח להבנת ההבדל העקרוני בין חלום טוב לרע.
בהקשר אחרון זה יוגדר הטוב לא רק כמזון שהרעב משתוקק אליו אלא בעיקר כפעולתו של האדם הדואג לכך שהמזון יתקיים: היצרן האחראי על כל פעולת ייצור המזון, שהוא זה שראוי לקבל על המזון שיצר תודה. דבר אחר המתאים להקשר זה הוא קנה המידה המבחין בין חלום טוב לרע, שהוא שהחלום הרע לא רק שאינו ניתן להגשמה אלא שאף אסור לנסות ולהגשימו כי הוא איננו מאפשר את כל הטוב – וקל וחומר את ההכרה בו.
ילדים מבינים כסף
- פרטים
- עידכון אחרון ב-רביעי, 27 מרץ 2013 10:09
- כניסות: 678
ילדים מבינים כסף
הילד כסוחר וכמורה מוסר
בידוע הוא שהילד מבטא במהותו את הטוב, התמימות והיושר. בצד אלה מבטא הילד כבר מגיל רך גם חוכמה והבחנה לגבי ערכים אנושיים כלליים שמביניהם תופסים המסחר והכסף מקום מיוחד. כל הורה מכיר, מנסיון ישיר, את משיכתם של ילדיו לכסף. למעשה, מגיל מסויים שבו מגלה ילד את נושא הכסף ואת אפשרויותיו, מהווה הכסף את ההצעה המושכת ביותר את הילד כמתנה, שכר או פרס המתאימים לכל סוג של אירוע; מתנת יום הולדת, שכר על השלמת משימה שמוטלת על הילד על ידי הוריו, או פרס על נצחון בתחרות או במשחק – כל אלה יתקבלו בברכה מצידו אם יבוטאו במתת כספי.
כל אחד מאיתנו יכול להבחין בנקל במידות הקלות, המיומנות והחיבה המיוחדת שבהם נוהגים ילדים כלפי הכסף. דבר זה מתבטא, למשל, בדרך שבה יודעים ילדים להתמקח על מידת התמורה שלה הם ראויים על מעשיהם. פעמים רבות תמהים בני אדם בוגרים מהמהירות והיעילות שבה לומדים ילדים רכים לשאת ולתת על מידת הכסף שיהיה בידם בעקבות פעולה זו או אחרת מצידם ועל הדרך שבה יודעים הם לשמור ולהגן על עניניהם הקניניים. דבר זה מופיע גם במשחקים השונים הנפוצים בין ילדים, אשר בהם הם צוברים נקודות זכות או מרוויחים ערכים בהתאם לפעולות שבהן הם נוקטים.
כל אלה עשויים, לעתם קרובות, ליצור רושם שהילד הוא "סוחר מלידה" ולעתים קרובות נתפסת נטיה זו של ילדים אל כסף באור לא חיובי כל כך בעולם המבוגרים. דבר זה הוא תוצאה של היחשפות לחינוך רב שנים, המכוון את בני תרבותנו לראות את הכסף באור שלילי מבחינה מוסרית. הכסף נתפס כלא מוסרי בשל היותו (לדעת המחזיקים במוסרניות המקובלת בחלק גדול מחברתנו) ביטוי של חומרניות, המנוגדת לערכים רוחניים. בשל ראיית ערכיה החיוביים של רוח האדם כביטוי של רוחניות, יש הרואים את הכסף בכלל ובכלל זה פרסים בפרט (כמו, למשל, כאלה המתקבלים כזכיות בהגרלות או במשחקי מזל) כגורמים ממריצים לחומרניות ולרווחיות בלתי מוסרית, כמו זו שיש בתחרויות או בהימורים.
אך גישה זו, הרואה את הצד החומרי של העולם ואת הכסף בפרט כגורמים שליליים המקדמים חומרניות ומשגים מוסריים, היא מוטעית מן היסוד; ראשית לכל, חומריות איננה שוות-ערך לחומרניות. החומר – ולמעשה כל צורות ההיבט החומרי של העולם – אינו אלא עובדה מציאותית טבעית, שאיננה מעשה ידי אדם, וככזו היא נעדרת נטיה ערכית כשלעצמה. בשל כך אין לראות עובדות, היכולות לבוא לידי ביטוי בחומר או ברוח, כדבר טוב או רע כשלעצמו אלא בהתאם להקשר השימושי שלהן. כמו כל כלי או אמצעי, קובע ההקשר המוסרי של הופעתו את מוסריות השימוש בו וזה נקבע על ידי המשתמש. טעות נפוצה לא פחות בעולמנו היא זו הקשורה בעצם מושג הכסף, הנתפס כחומרני. אך הכסף, בשל היותו ביטוי של פעולות האדם בעולם, מהווה דווקא משום כך, ביטוי של רוח האדם.
ככזה מהווה הכסף, בשל היותו ביטוי של רוח האדם, מהות רוחנית ביסודה. הכסף פתוח ליישום שימושי בהתאם לחופש הבחירה של האדם היוצר, הקובע את מימושו בהתאם לפוטנציאל האישי שלו. ככזה הכסף הוא נטול פניות ויכול להיות כלי בידי האדם - לטוב או לרע – וזה בדיוק מה שמבין הילד בכסף ולכן הוא גם אוהב אותו.
הילד יודע שהכסף הוא אובייקטיבי (מציאותי). ככזה הוא מהווה מסייע לכל אפשרות שבה יבחר להשתמש בו. הילד אינו מבין את הכסף מבחינה פילוסופית. הוא פשוט יודע שהכסף אינו כופה עליו דבר, וככזה מזהה הילד באופן מעשי את היותו של הכסף אמצעי של חירות, המעניק לו אפשרויות לסיפוק חופשי של רצונותיו, מבלי להגביל, להגדיר או להצהיר מראש על דרך מימושם. בתודעתו של הילד מהווה, על כן, הכסף משרת מושלם של רצונו, מבלי שתהיה בו הגבלה כלשהי לגבי דרך השימוש בו. כך, את מה שבני אדם מבוגרים מחמיצים לעתים קרובות בשל תפיסות דוגמטיות הרואות את הכסף כשלילי, הילד תופס בצורה בלתי אמצעית כעובדה חיובית חיה.
בעימות ההבנות הזה שבין הילד למבוגר לגבי מעמדו של הכסף, הצודק מבין השניים הוא הילד; הכסף – כפי שהילד תופס אותו – מבטא את שאיפות רוח האדם, וככזה הוא קודם כל טוב: הוא המשרת המושלם והצייתן של האדם, אשר נענה לכל מאווייו והוא מבטא במיוחד את רצון היצירה, שהוא הגורם החיובי הנאצל ביותר בעולמו של האדם. הסחר, המתבצע באמצעות הכסף, מבוסס על היותן של יצירות האדם הבסיס לכל חליפין ולכל עושר שנצבר באמצעותו. בעולמו של הילד מבטא הכסף את כלי המסחר המושלם.
דווקא בתמימותו, המבטאת את היושר ואת האמת הפשוטה, אין הילד מסתבך ורואה את ההיבט השלילי-כביכול שרואים בו בני האדם שחינוכם מטעה ומבלבל אותם ביחס לכסף. מבחינתו מהווה הכסף את דרך הישר לסיפוקים שהוא רוכש באמצעותו. כשהילד תופס את הכסף כאמצעי שדרכו הוא יכול להשיג את מה שברצונו, הוא מעניק לו את אהבתו על יסוד אותם ערכים כמו היושר והנאמנות שמעניק כל אדם בריא למושאי אהבתו שאותם הוא מעריך. מבחינה זו הילד מתייחס אל הכסף כפי שהוא מתייחס אל כל דבר בחייו, בהתאם לאמת המידה של התועלת הפרטית שהוא מפיק ממנו. אמת מידה זו של הילד עושה אותו לישות מוסרנית לעילא, היכולה להעניק השראה לכל מי שחפץ להתייחס באופן מוסרי לעובדות המציאות ביושר נטול משוא פנים.
כשילדים פועלים בעולם הילדים הם מבטאים בפעולותיהם, לעתים קרובות, את עקרונותיו של המסחר. באלה ניתן לראות עד כמה ה"סוחר מלידה" הוא, למעשה, הדגמה של יושר מוסרי והבנה של היות מערכת היחסים האנושית המבוססת על סחר-חליפין מימד קיומי שבו מה שעובר לסוחר הוא ערכים חיוביים שנוצרים על ידי ילדים ומבוגרים ונסחרים על ידם בהתאם לצרכיהם, תוך כדי הקפדה רבה ודבקות בעקרונות של צדק. מבחינה זו אין הילד רק מחקה פעולות מסחר אלא מדגים את תפיסתו הישירה את הפעילות המסחרית, המבטאת את תשתית יחסיו החברתיים מילדות ועד בגרות, ובכך מדגימה את היותו של המסחר היסוד לכל ההתפתחות התרבותית. בהקשר זה ניתן להבחין במידה שבה יודע הילד להכיר את היותו של המסחר הדרך הנכונה לתקשר באמצעותה עם בני חברתו.
מבחינה זו הקרבה, ההערכה והנהיה שחשים ילדים אל הכסף מבטאים את הערכתם היסודית אליו כאל דבר שמשרת אותם באמצעות האפשרויות שהוא מעניק להם להשיג באמצעותו את כל מה שיחשקו בו. ככזה, מתנהגים ילדים כלפיו, אף כי אין הם מודעים לדבר, כמה שמבטא את רוח היצירה האנושית במיטבה: את עובדת היותו של כל מה שנרכש באמצעותו תוצר של רוח האדם. בהקשר זה מבין הילד בעיקר את העובדה שהכסף איננו כופה עליו שימוש מסויים או מסגרות פעולה מסויימות, באשר הוא יכול לבחור לא רק איך לממשו במציאות אלא גם מתי ובאיזה הקשר.
הבנתו של הילד את ההיבטים הללו הנמצאים במהותו של הכסף היא המבטאת את הבנתו את החירות הגלומה בכסף, אשר איננה קיימת בשום מתנה "רגילה" אחרת. לרוב, מהוות כל האפשרויות האחרות של מתת שהוא מקבל - כמו צעצוע, משחק או מכשיר – דרך לשימוש מסויים המוגדר על ידי טבע מהותן. מבחינה זו הכסף הוא היחידי המבטא חירות גמורה של פעולה (לפחות מבחינת קניה) וזהו הקסם, שאת סודו מבין הילד כבר בגיל רך.
הבנתם של בני האדם הבוגרים את מידת הבנתו של ילד את הכסף תביא אותם לראות את הכסף גם כמכשיר חינוכי ראשון במעלה במיוחד בשלבי התפתחותו הראשוניים לקראת מצבו של אדם בוגר כיצרן וכסוחר. הכסף יכול לעצב את תפיסותיו של הילד הן לגבי חירות פעולתו והן לגבי היקף האפשרויות שיש בחברה הסובבת אותו, שכן הכסף מאפשר לו למדוד בצורה השוואתית-אובייקטיבית את ערכם של הנכסים שברשותו על יסוד של היצע וביקוש ואת מידת יכולתו להעריך את פעולתו היצרנית וגם לבחון ולהכיר את בני האדם שמסביבו מבחינת מה שהם יכולים להעניק לו (כערכים שהוא יכול לקבל מהם כשכר או כקנין) ולהעשיר את חייו.
כהורים, המכשירים את ילדיהם לחיים בוגרים, וכמחנכים, התרים כל העת אחר דרכי המחשה של עולם המבוגרים לילדים המעפילים אליו, שומה עלינו להבין שכאשר משחק ילד במשחק ה"מונופול" אין, מבחינתו, הבדל בין כסף המשחק לבין הכסף הקיים בעולם החיצון – וכי לא רק שאין צורך שיהיה הבדל עקרוני בין שני סוגי כסף אלה, אלא שבמציאות העובדתית באמת אין – ואסור שיהיה - הבדל עקרוני בין ערכי האמת, היושר, הצדק והמוסר שמביאים את האדם להחזיק בעושר.
תתי-קטגוריות
-
9 א חינוך
כתבים הנוגעים לנושא החינוך
- מונה מאמרים:
- 43