ילדים מבינים כסף

ילדים מבינים כסף

הילד כסוחר וכמורה מוסר

בידוע הוא שהילד מבטא במהותו את הטוב, התמימות והיושר. בצד אלה מבטא הילד כבר מגיל רך גם חוכמה והבחנה לגבי ערכים אנושיים כלליים שמביניהם תופסים המסחר והכסף מקום מיוחד. כל הורה מכיר, מנסיון ישיר, את משיכתם של ילדיו לכסף. למעשה, מגיל מסויים שבו מגלה ילד את נושא הכסף ואת אפשרויותיו, מהווה הכסף את ההצעה המושכת ביותר את הילד כמתנה, שכר או פרס המתאימים לכל סוג של אירוע; מתנת יום הולדת, שכר על השלמת משימה שמוטלת על הילד על ידי הוריו, או פרס על נצחון בתחרות או במשחק – כל אלה יתקבלו בברכה מצידו אם יבוטאו במתת כספי.

כל אחד מאיתנו יכול להבחין בנקל במידות הקלות, המיומנות והחיבה המיוחדת שבהם נוהגים ילדים כלפי הכסף. דבר זה מתבטא, למשל, בדרך שבה יודעים ילדים להתמקח על מידת התמורה שלה הם ראויים על מעשיהם. פעמים רבות תמהים בני אדם בוגרים מהמהירות והיעילות שבה לומדים ילדים רכים לשאת ולתת על מידת הכסף שיהיה בידם בעקבות פעולה זו או אחרת מצידם ועל הדרך שבה יודעים הם לשמור ולהגן על עניניהם הקניניים. דבר זה מופיע גם במשחקים השונים הנפוצים בין ילדים, אשר בהם הם צוברים נקודות זכות או מרוויחים ערכים בהתאם לפעולות שבהן הם נוקטים.

כל אלה עשויים, לעתם קרובות, ליצור רושם שהילד הוא "סוחר מלידה" ולעתים קרובות נתפסת נטיה זו של ילדים אל כסף באור לא חיובי כל כך בעולם המבוגרים. דבר זה הוא תוצאה של היחשפות לחינוך רב שנים, המכוון את בני תרבותנו לראות את הכסף באור שלילי מבחינה מוסרית. הכסף נתפס כלא מוסרי בשל היותו (לדעת המחזיקים במוסרניות המקובלת בחלק גדול מחברתנו) ביטוי של חומרניות, המנוגדת לערכים רוחניים. בשל ראיית ערכיה החיוביים של רוח האדם כביטוי של רוחניות, יש הרואים את הכסף בכלל ובכלל זה פרסים בפרט (כמו, למשל, כאלה המתקבלים כזכיות בהגרלות או במשחקי מזל) כגורמים ממריצים לחומרניות ולרווחיות בלתי מוסרית, כמו זו שיש בתחרויות או בהימורים.

אך גישה זו, הרואה את הצד החומרי של העולם ואת הכסף בפרט כגורמים שליליים המקדמים חומרניות ומשגים מוסריים, היא מוטעית מן היסוד; ראשית לכל, חומריות איננה שוות-ערך לחומרניות. החומר – ולמעשה כל צורות ההיבט החומרי של העולם – אינו אלא עובדה מציאותית טבעית, שאיננה מעשה ידי אדם, וככזו היא נעדרת נטיה ערכית כשלעצמה. בשל כך אין לראות עובדות, היכולות לבוא לידי ביטוי בחומר או ברוח, כדבר טוב או רע כשלעצמו אלא בהתאם להקשר השימושי שלהן. כמו כל כלי או אמצעי, קובע ההקשר המוסרי של הופעתו את מוסריות השימוש בו וזה נקבע על ידי המשתמש. טעות נפוצה לא פחות בעולמנו היא זו הקשורה בעצם מושג הכסף, הנתפס כחומרני. אך הכסף, בשל היותו ביטוי של פעולות האדם בעולם, מהווה דווקא משום כך, ביטוי של רוח האדם.

ככזה מהווה הכסף, בשל היותו ביטוי של רוח האדם, מהות רוחנית ביסודה. הכסף פתוח ליישום שימושי בהתאם לחופש הבחירה של האדם היוצר, הקובע את מימושו בהתאם לפוטנציאל האישי שלו. ככזה הכסף הוא נטול פניות ויכול להיות כלי בידי האדם - לטוב או לרע – וזה בדיוק מה שמבין הילד בכסף ולכן הוא גם אוהב אותו.

הילד יודע שהכסף הוא אובייקטיבי (מציאותי). ככזה הוא מהווה מסייע לכל אפשרות שבה יבחר להשתמש בו. הילד אינו מבין את הכסף מבחינה פילוסופית. הוא פשוט יודע שהכסף אינו כופה עליו דבר, וככזה מזהה הילד באופן מעשי את היותו של הכסף אמצעי של חירות, המעניק לו אפשרויות לסיפוק חופשי של רצונותיו, מבלי להגביל, להגדיר או להצהיר מראש על דרך מימושם. בתודעתו של הילד מהווה, על כן, הכסף משרת מושלם של רצונו, מבלי שתהיה בו הגבלה כלשהי לגבי דרך השימוש בו. כך, את מה שבני אדם מבוגרים מחמיצים לעתים קרובות בשל תפיסות דוגמטיות הרואות את הכסף כשלילי, הילד תופס בצורה בלתי אמצעית כעובדה חיובית חיה.

בעימות ההבנות הזה שבין הילד למבוגר לגבי מעמדו של הכסף, הצודק מבין השניים הוא הילד; הכסף – כפי שהילד תופס אותו – מבטא את שאיפות רוח האדם, וככזה הוא קודם כל טוב: הוא המשרת המושלם והצייתן של האדם, אשר נענה לכל מאווייו והוא מבטא במיוחד את רצון היצירה, שהוא הגורם החיובי הנאצל ביותר בעולמו של האדם. הסחר, המתבצע באמצעות הכסף, מבוסס על היותן של יצירות האדם הבסיס לכל חליפין ולכל עושר שנצבר באמצעותו. בעולמו של הילד מבטא הכסף את כלי המסחר המושלם.

דווקא בתמימותו, המבטאת את היושר ואת האמת הפשוטה, אין הילד מסתבך ורואה את ההיבט השלילי-כביכול שרואים בו בני האדם שחינוכם מטעה ומבלבל אותם ביחס לכסף. מבחינתו מהווה הכסף את דרך הישר לסיפוקים שהוא רוכש באמצעותו. כשהילד תופס את הכסף כאמצעי שדרכו הוא יכול להשיג את מה שברצונו, הוא מעניק לו את אהבתו על יסוד אותם ערכים כמו היושר והנאמנות שמעניק כל אדם בריא למושאי אהבתו שאותם הוא מעריך. מבחינה זו הילד מתייחס אל הכסף כפי שהוא מתייחס אל כל דבר בחייו, בהתאם לאמת המידה של התועלת הפרטית שהוא מפיק ממנו. אמת מידה זו של הילד עושה אותו לישות מוסרנית לעילא, היכולה להעניק השראה לכל מי שחפץ להתייחס באופן מוסרי לעובדות המציאות ביושר נטול משוא פנים.

כשילדים פועלים בעולם הילדים הם מבטאים בפעולותיהם, לעתים קרובות, את עקרונותיו של המסחר. באלה ניתן לראות עד כמה ה"סוחר מלידה" הוא, למעשה, הדגמה של יושר מוסרי והבנה של היות מערכת היחסים האנושית המבוססת על סחר-חליפין מימד קיומי שבו מה שעובר לסוחר הוא ערכים חיוביים שנוצרים על ידי ילדים ומבוגרים ונסחרים על ידם בהתאם לצרכיהם, תוך כדי הקפדה רבה ודבקות בעקרונות של צדק. מבחינה זו אין הילד רק מחקה פעולות מסחר אלא מדגים את תפיסתו הישירה את הפעילות המסחרית, המבטאת את תשתית יחסיו החברתיים מילדות ועד בגרות, ובכך מדגימה את היותו של המסחר היסוד לכל ההתפתחות התרבותית. בהקשר זה ניתן להבחין במידה שבה יודע הילד להכיר את היותו של המסחר הדרך הנכונה לתקשר באמצעותה עם בני חברתו.    

מבחינה זו הקרבה, ההערכה והנהיה שחשים ילדים אל הכסף מבטאים את הערכתם היסודית אליו כאל דבר שמשרת אותם באמצעות האפשרויות שהוא מעניק להם להשיג באמצעותו את כל מה שיחשקו בו. ככזה, מתנהגים ילדים כלפיו, אף כי אין הם מודעים לדבר, כמה שמבטא את רוח היצירה האנושית במיטבה: את עובדת היותו של כל מה שנרכש באמצעותו תוצר של רוח האדם. בהקשר זה מבין הילד בעיקר את העובדה שהכסף איננו כופה עליו שימוש מסויים או מסגרות פעולה מסויימות, באשר הוא יכול לבחור לא רק איך לממשו במציאות אלא גם מתי ובאיזה הקשר.

הבנתו של הילד את ההיבטים הללו הנמצאים במהותו של הכסף היא המבטאת את הבנתו את החירות הגלומה בכסף, אשר איננה קיימת בשום מתנה "רגילה" אחרת. לרוב, מהוות כל האפשרויות האחרות של מתת שהוא מקבל - כמו צעצוע, משחק או מכשיר – דרך לשימוש מסויים המוגדר על ידי טבע מהותן. מבחינה זו הכסף הוא היחידי המבטא חירות גמורה של פעולה (לפחות מבחינת קניה) וזהו הקסם, שאת סודו מבין הילד כבר בגיל רך.

הבנתם של בני האדם הבוגרים את מידת הבנתו של ילד את הכסף תביא אותם לראות את הכסף גם כמכשיר חינוכי ראשון במעלה במיוחד בשלבי התפתחותו הראשוניים לקראת מצבו של אדם בוגר כיצרן וכסוחר. הכסף יכול לעצב את תפיסותיו של הילד הן לגבי חירות פעולתו והן לגבי היקף האפשרויות שיש בחברה הסובבת אותו, שכן הכסף מאפשר לו למדוד בצורה השוואתית-אובייקטיבית את ערכם של הנכסים שברשותו על יסוד של היצע וביקוש ואת מידת יכולתו להעריך את פעולתו היצרנית וגם לבחון ולהכיר את בני האדם שמסביבו מבחינת מה שהם יכולים להעניק לו (כערכים שהוא יכול לקבל מהם כשכר או כקנין) ולהעשיר את חייו.

כהורים, המכשירים את ילדיהם לחיים בוגרים, וכמחנכים, התרים כל העת אחר דרכי המחשה של עולם המבוגרים לילדים המעפילים אליו, שומה עלינו להבין שכאשר משחק ילד במשחק ה"מונופול" אין, מבחינתו, הבדל בין כסף המשחק לבין הכסף הקיים בעולם החיצון – וכי לא רק שאין צורך שיהיה הבדל עקרוני בין שני סוגי כסף אלה, אלא שבמציאות העובדתית באמת אין – ואסור שיהיה - הבדל עקרוני בין ערכי האמת, היושר, הצדק והמוסר שמביאים את האדם להחזיק בעושר.