אל חשש

אל חשש

ההבטחה והאישור

לא פעם חשים ילדים, בדרך זו או אחרת, בפחד. הדבר יכול להתבטא בסיוטי לילה או בחרדות שמקורן לא ברור, אשר יש הרואים בהם תוצר של ה"תת-מודע הקולקטיבי", יש המאמינים כי הם מגיעים מ"גלגול קודם" ויש התולים אותם בחווייה טראומטית שהתרחשה בגיל מוקדם ביותר - לעתים אף לפני הלידה, בעיצומה של תקופת ההריון.

יהיה אשר יהיה, הדבר מחייב טיפול – והוריו של הילד הם בני האדם המתאימים ביותר להגיש לו את הפתרון לבעייה, ולו רק בשל היותם הקרובים ביותר אליו. למעשה, הילד לומד על העולם דרך הוריו ואת צעדיו הראשונים בהכרת העולם הוא עושה במחיצתם ובאמצעותם. להוריו של אדם הכוח להעניק לו בילדותו את ערכי הבטחון החיוניים לחייו כבוגר, באמצעות היותם כלפיו הדגמה מוחשית של עקרונות המציאות האובייקטיבית.  

אחת ממשימותיהם החשובות של ההורים כלפי ילדיהם היא שכנועם במציאות האובייקטיבית, כלומר הבאתם להאמין בכך שהעולם הוא יציב, שניתן לסמוך על מה שמתרחש בו שיהיה אשר יהיה, הדברים יסתכמו בטוב. לעתים די לצורך זה באמירות כמו: "אל תדאג. אבא ואמא פה." ו"אין לך מה לדאוג, אבא ידאג שהכל יהיה בסדר" – במיוחד אם הן נעשות בצורה מתאימה – כדי להשקיט את חששותיו של הילד החרד ולהרגיעו.

לא רק בילדותו אלא גם בשלבים מאוחרים יותר של התבגרותו שואב הילד מהוריו – כמו גם מבני האדם האחרים הנמצאים בסביבתו – את האישור אודות קיומה של המציאות כמהות שלמה, בטוחה ויציבה, שניתן לסמוך עליה ומאוחר יותר גם להיות כמוה. בשל כך חשוב ביותר שיקפיד הורה לתקשר עם ילדיו באופן רהוט ומדוייק כמה שיותר – ושיידע, גם בעת שבה הוא עוסק עם בן/בת זוגו, עם בני אדם זרים או עם כל שאר בני המשפחה והחברה, כי הוא נמצא כל העת במעקב של ילדיו, הצופים בו ולמדים מהתנהגותו את עקרונות הקיום בעולם ואת מהות הדברים ואיכותם היסודית (או, במונחי הפילוסופיה, את העקרונות המטפיסיים שבקיומו).

אם דואגים הורים לכך שכל המתרחש בקרבת ילדיהם בתהליך התבגרותם (והדבר כולל, כמובן, גם את המתרחש במוסדות הלימוד שבהם יחונכו) יהיה ברור, נהיר וטהור מסיגים של רוע, טפשות ובלבול ערכים, הם יביאו אותם להיות בני אדם שלמים, המועילים לעצמם ולסביבתם כאחד; סביר להניח שכאשר ילד נהנה מחוויית הקיום בעולם מציאותי, למידתו את העולם ואת התנהגותם של בני האדם שבו הופכת לחינוכו התשתיתי-ראשוני ההופך לחלק מובנה בתפיסת העולם שלו ומאוחר יותר לדוגמה הראשית שאחריה עוקבת האישיות המתפתחת כשהיא מאמצת אותה כדגם לפעולת חיים.

זהו הגורם הישיר לבריאותו הרוחנית של הילד לאחר שהפך לבוגר. דבר זה הוא שמבטיח שכאדם בוגר, יהיה הוא יציב מבחינה נפשית ומוסרי מבחינת דרך הפעולה שלו בעולם. הוא יחווה את המציאות שמסביבו כמערכת עובדתית שנשלטת על ידי חוקי פעולה הגיוניים, ניתנים לחיזוי וכאלה הטומנים בחובם הבטחה ל"סוף טוב" ולאושר. תרומתו של העקרון שבוטא בילדותו על ידי הוריו ב"אל חשש" תבטיח שגם אם לעתים מתרחשת בחיי האדם חווייה שלילית, אסונית או מזיקה, סמוך ובטוח הבוגר שזכה בנעוריו לאישור והבטחה בקיומו של עולם שניתן לסמוך על יציבותו, כי חווייה כזו איננה בעלת מעמד קבוע במציאות, אלא מייצגת את היוצא מן הכלל שבה, הנגרם בשל אירוע יוצא דופן וזניח ביחס לחוויית החיים הכוללת שלו.

תהיה חוויית החיים של אדם אשר תהיה, אם יזכה בילדותו להיות מחונך על ידי האחראים לכך לתפוס את עולמו כיציב ומאורגן מבחינת המתרחש בו בהתאם לשיטתיות, לסדר ולארגון שניתן להבינם באמצעות שכלו ותבונתו, יחזיק הוא באמונה שהעולם טוב ובטוח וכי כל בעיה שתתגלה בו ניתנת לפתרון. מכיוון שתפיסת עולם מסוג זה מחייבת החזקה ביכולות ידיעתיות מובהקות, ניתן לראות איך לימוד חשיבה בכלים של מתימטיקה והגיון שיטתי מהווה חיזוק לכך.

בשל היותה של אמונה זו יסוד לשליטה טובה יותר במציאות, תהיה היא גם הכלי לגיוס כוח רוחני ברמה הפרטית-יחידאית. דבר זה יכשיר את האדם הבוגר לקראת חיים שבהם יתפקד כאדם מיומן השולט בעקרונות המובנים בעצם קיומו של העולם. ככזה הוא יהיה מוכן להתמודדות עם אתגרי המציאות, אף אם יהיו בחלקם קשים ביותר.