אונס

 

אונס

אסתר עופרים הופיעה בשנת 2010 בירושלים בערב קונצרט מיוחד שבו היו ההכנסות קודש לנפגעות אונס ותקיפה מינית. כהדרן שרה הזמרת את אחד משירי האהבה הגדולים שלה ובכלל, "היו לילות", אף שבהתחשב ברוח הפרו-נשית שאיפיינה את ערב ההתרמה, יש שיראו בתפיסה הרומנטית שיש בו של הערצת הגבר על ידי האישה, משום נטיה הסוטה מרוח הערב. יש שיראו, למשל, במילותיו הנודעות של השיר "את תרקמי בערב לי כותונת, אני אנהג ביום את עגלתך" משום תפיסה המציגה את יחסי האהבה שבו ברוח הרומזת לחלוקת תפקידים זוגית שוביניסטית...

אך הח"כ רובי ריבלין, אחד מאורחי הכבוד של האירוע "סיפק את הסחורה" כשבירך את הקמת המרכז לנפגעי תקיפה מינית וסיפר על הזעזוע האישי שחווה בעקבות עדות ששמע מפי אשה שנאנסה. לפי דבריו היה הזעזוע שחש חזק במיוחד בשל החלק בסיפור זה שבו סיפרה הנאנסת כי אחרי המעשה חשה כי היא האשמה במה שקרה.

מעניין, בהקשר זה, אם ידע מישהו מהנוכחים להזכיר לו כי מזה שנים לא מעטות יש המאשימים את מדינת ישראל בדיוק בכך שהיא לוקה ב"תסמונת האשה המוכה" המוכרת לפסיכולוגים, שכן כנאנסת מזה שנים רבות באונס קבוצתי על ידי אויביה אין כמו מדינת ישראל וחלק מבני החברה בישראל להאשמה עצמית ולמציאת פגמים עצמיים כדי לתרץ את הסיבות לפגיעות הרבות בה.

ואין זה מקרי, מן הסתם, כי דבר ברוח זו לא נשמע בערב הזה כי גם אם היה מישהו מעלה זאת בדעתו סביר שלא היה עולה בדעתו להזכיר זאת בהקשר כזה, שבו מטילה רוח האונס אימה על הכל.