אהבה בלתי אפשרית

אהבה בלתי אפשרית

כשמדינה כופה את אזרחיה

 כשאדם אוהב אדם מסוים - אשה, ידיד, ילד - הוא לעתים קרובות מרחיק לכת אל מעבר למגרעותיהם, כשלונותיהם, טעויותיהם ואפילו בגידותיהם. בעיצומה של אהבה גדולה חש האדם שהוא מקבל כה הרבה ממנה עד שביחס אליה נראים לו כל ליקוייה כבטלים בששים. לכן יכול הוא לסלוח, למחול ולהעלים את קשייו או את סבלו ממנה – כפי שחש אב ביחס לבניו, או אם כלפי ילדיה.

כך קורה גם כשאדם אוהב ארץ או מדינה; מדינה, כמו כל מה שהיא כוללת - ארץ, רעיון, אנשים, חברים, משפחה - יכולה להיות, כמוהם, הרבה דברים טובים לאדם – אך גם, לעתים, לא כל כך טובים ואפילו רעים.

מדינת ישראל הוקמה בכוחה של אהבה רבה. מאות אלפי האזרחים שהיו בין מקימיה ומליוני היהודים שצפו מכל רחבי העולם במאבקים הקשים שהולידוה גילו כלפיה פנים רבות של אהבה, שבחלקה הגדול נותרה בעינה על אף אי הסכמות רבות שליוו את התפתחותה.

עשרות שנים של אהבה ניתנו למדינת ישראל על ידי רבים, שחלק מהם אזרחיה בפועל, והם ניתנו חרף הטעויות, הכשלונות, הרשע והעוול שבוצעו לאורך שנות קיומה על ידי ממשלותיה. בשל אהבתם זו קיבל הממסד בה מן האזרחים תמיכה וערכים יקרים ביותר ורבים נתנו למענה את הכל: מתת של חיים יקרים, בין אם שלהם ובין אם של ידידיהם האהובים ובני משפחותיהם.

אך יש טעות יסודית אחת, אשר כל אוהבי המדינה יצטרכו להכיר בה כבטעות, אשר שום אהבה – חזקה ככל שתהיה -  איננה יכולה להתקיים בלעדיה: חירות. מדינה צריכה להיות חופשית, מדינה איננה יכולה לסמוך על כפיה כעל אבן יסוד בתשתיתה ועדיין להיות טובה לאדם. וכך הדבר גם לגבי רעיון, אשה או חבר - הם אינם יכולים להיות באותו זמן טובים לאדם ועם זאת להיות כפויים עליו נגד רצונו – וכך קרה עם מדינת ישראל אשר, עם כל הטוב שעשתה למען אזרחיה, היא כפתה עליהם רעות רבות שלא הסכימו עימם.

אהבה אמיתית חייבת להתנהל על יסוד של חירות, של רצון הדדי עז ושותפות חופשית המבוססים על בחירה חופשית. כפי ששום בעל ואשה לא ימצאו עצמם יחדיו תחת החופה דרך כפיה, ולא יוכלו לנהל חיים טובים של אהבה מתוך כורח, כך גם כל ארגון, קבוצה או שותפות אנושית יהיו חייבים להתנהל על יסוד של חירות טהורה, כשכל מעשיהם מבוססים על בחירה ורצון טוב.