מעשים טובים

מעשים טובים

כדי להתקרב לתוצאות הטובות ביותר האפשריות בתחום המעשה הטוב, כלומר לברור בין כל המעשים שביסודם רצון טוב את אלה שבאמת יצליחו להגשים את התוצאה הטובה ביותר, אשר תיתן למעשה את הסיכויים הטובים ביותר להצליח להיות באמת מעשה טוב, האמצעי הטוב ביותר לכך הוא המאפיין המובהק של השוק החופשי: השאיפה לרווחים; השאיפה להשגת רווחים, המהווה אבן יסוד בפעילות הכלכלית של השוק החופשי, היא יותר ממה שמציין רק את ענינו של היחיד בצבירת רווחים, אלא גם מה שמהווה את מנגנון הפיקוח והבקרה על היותם של המעשים קרובים ככל האפשר להצלחה, כלומר: טובים.

מכיוון שהמעשה הטוב, בהגדרה, הוא מעשה המועיל לאדם, וכל המעורבים בשוק החופשי מעוניינים להשיג לעצמם תועלת, יש בכך את הנחת התשתית המירבית למעשים טובים. בשוק החופשי, מכוונות ציפיותיהם של כל הסוחרים להשגת רווחים פרטיים באמצעות המעשים שיעשה כל אחד מהמשתתפים בו; כל אחד מהם – מוכר, קונה או ממלא תפקיד אחר – משגיח באופן ישיר ובלתי אמצעי על התממשות הטוב שבמעשה ידיו. כך, כאשר כל המעורבים מקפידים על יעילותה ונכונותה של כל פעולה כלכלית, משיגים הם את הבקרה המירבית על איכות הפעולה, אשר מבטיחה את מידת היות המעשים שביסודה טובים ככל האפשר. רווח זה מוכח, לפחות בשל הסכמת אנשי השוק, על ידי השקעתם. דבר זה שונה מהגישה המבוססת על הרצון הטוב ועל השאיפה לעשיית טוב של בני אדם למען עמיתיהם. רצונות ושאיפות – נאים ככל שיהיו – אינם שווי ערך לעובדות המוצקות שעליהן מבוסס השוק האמיתי, כמו מידת ההשקעה של החברים בו, המתבטאת קודם-כל בהיותם מוכנים לשלם עבור מושאי עניניהם – מה שמבטיח את החירות שבו.

התשלום מרצון של השותפים בשוק מעיד על קיומו במערכת פעילות אנושית-חיובית זו הגורם שמהווה את תנאי היסוד לקיומו של הטוב בה והוא החופש. לעומת זאת, במצבים שבהם ניתן ביצוע המעשים הטובים למדינה ולמנגנוניה, הכפיה המובנית האופיינית שבה מנוגדת מיסודה לאנושיות ולפיכך מהווים סתירה לעצם פעולתה למטרת הטוב. כאשר מופעלים משאבי האזרח, המופקעים ממנו מבלי שבחר בכך, נגד רצונו, הרי אף אם הם מנוצלים לסיוע למטרות טובות, הם מהווים חלק ממכונה פקידותית הפועלת באופן הסותר את הרצון הטוב העומד ביסוד המעשים טובים המוצהרים כביטוי של רצונם הטוב של פקידי הממשל.

אך בזמן שיש להטיל ספק ברצון הטוב של אלה המממנים את יוזמות השלטון – ולפיכך להטיל ספק גם בהתנדבותם של פקידי הממשל בעלי הרצון הטוב למען הנזקקים לטובתם – אין כל ספק ברצונם הטוב של המעורבים בשוק החופשי; בשוק זה, כל השותפים ביצירה ומסחר של מוצרים ושירותים המועילים לאדם, שאותם הם מעמידים למכירה בשוק, עושים זאת מרצון. לפיכך די בעובדה שהמסחר בכל אלה הוא מעשי כדי להבטיח שהם רצויים על ידם ומועילים להם. בשוק, מבטיחה ההצלחה השיווקית רווחים לכל המשתתפים בפעולה המסחרית – ודבר זה מבטיח את קרבתם המירבית של המעשים שביסוד הסחר להגדרתם כ"טובים".

בשל כך אין דרך נכונה יותר לקבוע את נכונות איכותם של מעשים מאשר שילובם כפעולות הנעשות בשוק החופשי, המספק את מאוויהם של היצרנים והצרכנים גם יחד. מכך ניתן להבין כי מושג המעשים הטובים מוצא בשוק החופשי את מימושו בצורה האמינה והקרובה ביותר למציאות. שלא כבפעולותיהם של המשתתפים במסגרות שירותי המדינה או הלוקחים חלק ביוזמות מיוחדות כמו "יום המעשים הטובים" מייצג השוק החופשי ראשית לכל את היותם במציאות המעשית של ימי ה"מעשים הטובים" קיימים לאורך כל השנה ולא רק בימים מיוחדים, מה ששופך אור חדש על טבע התלהבותם של בני החברה מיוזמות יומיות מסוג זה.

עובדה היא שכל בני האדם שמסביבנו, העמלים מדי יום, עושים מעשים טובים. זהו, למעשה, היסוד לחיי החברה האנושית בכל מקום בעולם. רוב בני האדם, כל אחד בתחומו, פועל למען מטרותיו שלו, כאשר (במיוחד בעולם החופשי) אלה מבוססות על רצונו החופשי וההתנדבותי להועיל; לא רק שבכך עושה איש המקצוע העמל לא פחות מעשים טובים למען סביבתו, הנהנית ממעשיו, אלא שסביר להניח שלפחות במידת התגייסותו למעשה הטוב במשך כל ימות השנה הוא עולה על כל אלה שמוצגים בימינו לציבור כגיבורים תקשורתיים בתחום זה, כמו אנשי הממשל והמתנדבים-החובבים של יום המעשים הטובים הבודד.