71

תגובות לאירועי היום אדר תשס"ג

אומנות הזכרון הסלקטיבי

האיום הגרעיני של המפלצת הקוריאנית אינו אלא גרסה אסייתית של שביתה הסתדרותית פעילה המיושמת לקנה מידה עולמי, לאמור: "אם לא תתנו לנו משכורות נהרוג אתכם וגם נגרום לכם נזקים" – אך השמאל אינו רואה את הקשר העקרוני הזה. למעשה, השמאל איננו יודע שום דבר שלא מתאים לו לדעת, באותה חריצות שבה הוא מפגין ידיעה כביכול בתחומים שבהם הוא בור לגמרי, כמו דרישות היסוד של רווחת האדם.

הזכרון הסלקטיבי של השמאל אינו רואה שום קשר סיבתי בין הרעב, העינויים והמוות השולטים בקוריאה הקומוניסטית לבין בלימת המעורבות האמריקנית על ידו במלחמת קוריאה לפני חמישים שנה, כפי שהוא איננו רואה שום קשר בין הרובה שנתן למרצח לבין הרצח שנגרם על ידי רובה זה ממש, או בין הסכמי אוסלו לטבח הפלשתיני בנו. וכך, שוב ושוב, אין השמאל מודה בקיום – וקל וחומר באחריות – על עוולות המלוות אותנו עוד מלפני קום המדינה.

אך התופעה איננה משכנעת, כי ערפל השכחה ועלטת חוסר האונים של כוח הזכרון השמאלני מתפזרים מיידית עם תזכיר לו את סברה ושתילה, רצח רבין או את הדיכוי הוירטואלי של הערבים ב48, אשר מעולם לא בוצע על ידי מי שלא היה שמאלני...

מיצג הסחבת והתרצת הגדול מכולם

בימים אלה ניתן לצפות בעין בלתי מזויינת בהונאה רבתי שאותה מפעיל סדאם חוסיין כנגד ארה"ב כדי להשפיל אותה קבל עם ועדה. במובן זה מהווה סדאם תלמיד נאמן של הביורוקרטיה המערבית; בדומה לתהליכי הסחבת והתרצת שמפנות מערכות השליטה של העולם המערבי כלפי אזרחיהן, יוצר העריץ העיראקי, בסיוע סוכנויות המערב, עולם וירטואלי שבו אינסוף אפשרויות דחיית הקץ ועיכוב תהליכים, שבו הוא מסבך את פקחי האו"ם ובאמצעותן את ארה"ב בדקדוקי עניות ביורוקרטיים אשר מעוררים את קנאתו של כל פקיד עיריה ממוצע.

במשחק החתול והעכבר הזה, שבו משחק העכבר העירקי עם החתול האמריקני, ממחיש סדאם בדרך שיעילותה היא למעלה מכל כמות מלים נתונה את חולשתו המוסרית של המערב; בכל יום שעובר, שבו זועקת לחלל העולם חולשתו המעשית של המערך הפוליטי האמריקני, מתחזקת הפסיכולוגיה הערבית ונטענת סוללת האנרגיה הלוחמנית של המוסלמי.

שום דרמה אירופאית לא תשתווה בערכה האמנותי והמעשי למיצג הכלל-עולמי שבויים על ידי אמן התעמולה הפוליטית מבגדד, אשר בו צופה העולם כולו איך אמריקה, הענק המשותק, מפזז על חוט דק ומשפיל את עצמו בבקשת רשות ממועצת הבטחון להגן על זכויות אזרחי ארצו.

ולישראלי, הצופה בנשיא בוש כשהוא מחזר על הפתחים כדי לקבל תמיכה מבעלות בריתה הבוגדניות של ארה"ב, (אשר בניגוד לאינטרסים הברורים שלהן משנות נאמנויות חדשים לבקרים), זה נראה כל כך דומה לראש הממשלה שלנו, המנסה להקים ממשלת אחדות בכל מחיר, כשהוא מתפשט, לשם כך, מכל ערך יקר שהופקד בידיו על ידי העם שבחר בו.

וכמו האמריקנים, גם אנחנו מתביישים ממיצג הכניעה הבלתי-הכרחית הזו, הגדול מכולם, של הצודק לפני הרוע המהתל בו שוב ושוב.

המנוצלים והמנצלים

ביסודו של דבר, מראה בדיקת העובדות כי החרדים הם הרבה יותר מנוצלים מאשר מנצלים (כפי שטוענים בוחרי "שינוי"). האם אין זו הסיבה האמיתית, אשר לעתים קרובות איננה מודעת, של השנאה כלפיהם מצד המקפחים ויורשיהם?

(ומי גנב ומכר תינוקות של מי?)

ואין ספק שהדבר שמפחיד את שונאי החרדים במידה הרבה ביותר הוא הצלחתו האפשרית של ראש עיר חרדי. צפה למקלות בגלגלים, מר לופוליאנסקי.

אוהד קמין