74

 

תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ג

הבדל ברור.

כשרואים אנו את המהומה שפרצה בחוגי ההסתדרות לשמע ה"איום בחקיקה" מצד משרד האוצר, וכשיודעים אנו כי כל מה שיש לעמיר פרץ ולשותפיו להציע לנו הוא החלשת אחיזתם בגרוננו, זה ברור לנו מי מבין שני המחנות הנצים הוא הברברי ומי הדמוקרט...

לאן מובילה "מפת הדרכים"?

אינני מכיר את הסעיפים שכלולים בתכנית החדשה להקמת מחנה ריכוז לעם היהודי, אבל אין ספק שלא כלול בה סעיף המחייב להעמיד לדין כל מי שהיה שותף בדרך כלשהי בפעולות איבה נגד אזרחי ישראל, במיוחד בשנתיים וחצי האחרונות.

ערפאת תמורת סדאם?

מדי יום נחשפות על ידי האמריקנים זוועות חדשות שבוצעו על ידי משטרו של סדאם (כאילו היינו צריכים חיזוקים כלשהם לאי-אנושיותו של משטר זה). אך במקביל לכיבושה של עירק עולה ברבים מאיתנו החשש מכפייתם של האמריקנים את ישראל להסכים למיסודו של משטר שאינו שונה עקרונית ממשטרו של סדאם כאן, קרוב, מעבר לגדר, בדמות מדינה פלשתינית.

כל מה שישראל צריכה לעשות כדי לבלום את האפשרות של זוועה כזו הוא להציג בפני העם האמריקני את משמעותה הסותרת של השמדת עריצות זוועה אחת במקום אחד כדי להקים עריצות דומה לה במקום אחר.

יותר טוב ככה.

אבישי רביב זוכה – ורבים חורקים שן כאילו נגרעה מהם ארוחת הבוקר שלהם.

אבל מה היה קורה אם לא היה מזוכה? האם באמת היו בידינו הסיפוק והצדק בהרשעתו והכנסתו לכלא?

לא ולא. הרי חסד גדול עשו עימנו השופטים שחרצו את דינו של אבישי רביב לכף זכות; בכך שעשו זאת, הוכיחו קבל עם ועדה את מה שחשוב לנו הרבה יותר כעם וכחברה: שמערכת שלמה של ממסד מושחת עומדת מאחורי חייל טיפש, פשוט וגס זה.

מלחמות השבת – המטרה הנסתרת.

שוב החמיצו המפד"לניקים את הנקודה והעריכו שהרבה יותר חשוב להתמודד עם סוגיית אולמרט מאשר עם סוגיית עוזרי. שתי הסוגיות הופרחו כבלוני ניסוי על ידי הדיקטטורה של שרון כדי לבחון את מידת ההתנגדות של חברי הקואליציה לקראת העימות הפנימי הגדול: המדינה הפלשתינית. בכך שבחרה להילחם באולמרט ושתקה בנושא גבעה 26 העבירה המפד"ל מסר לגבי הגודל האמיתי שלה: אולמרטיות גמדית, המתאימה לשחק בתפקיד הפודל של שרון.

סקטוריאדה.

בתחרות ה"סקטוריאדה 2003" מטילה ההסתדרות על כף הרולטה הפוליטית שלה כל מי שנראה לה שהוא יכול לייצג קבוצת אוכלוסיה כלשהי – קשישים, נכים, סטודנטים, מפגרים, נשים, תושבי עיירות פיתוח, חקלאים, מורים ומי לא – כאילו עצם העובדה שמישהו מחזיק בתכונה גופנית, במקצוע, בעיסוק או בהעדפה מסויימים הופכת אותו אוטומטית למייצג לגיטימי של הקבוצה הקשורה אליהם – וכאילו ההשתיכות לסקטור היא השתייכות אוטומטית למחנה החוסים של ההסתדרות...

נתניהו, שלא יכול היה להישאר מחוץ למשחק, מיהר להטיל לזירה את המועמד הסקטוריאלי שלו ואין ספק שהפתיע אפילו את עצמו כששלף את קלף ה"סקטור היצרני". אמנם סקטור זה נראה, במבט ראשון, די מנצח, אך מה יקרה אם, למשל, ימצא מישהו אשה שהיא גם יצרנית? לאיזה סקטור נשייך אותה ו/או כמה תהיה שווה במטבע סקטוריאלית?

ועוד לא הגענו לנסיון להעריך סקטוריאלית את מי שעשוי להיות בו בזמן פוליטיקאי, קשיש ותושב עיירת פיתוח גם יחד?

אוהד קמין