צדק צדק תרמוס
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 2740
צדק צדק תרמוס
על עוולות הסוציאליזם
אין כמו הסוציאליזם לבטא לא רק כשל פוליטי בתחום ניהול מדיני אלא גם טעויות גדולות ביחס לטבע האדם. מעל כולן ניצבת הסתירה המובנית ביסודו, אשר מחד מציגה את הגישה הסוציאליסטית כמבטאת מוצהרת של האנושיות הנאורה ושל שאיפת האדם לסייע לאחיו החלשים – ובו בזמן רואה את בני האדם כלא איכפתיים כל כך כלפי עמיתיהם הסובלים עד כדי שיש הכרח לכפותם לעשות טוב.
בשל האמונה הטפלה והעיוורת בסתירה זו נכשל הסוציאליזם של זמננו בכל מקום שבו הוא מיושם בעולם, שכן אין אפשרות מעשית ליישום טוב באמצעות רוע – ואין רוע יסודי יותר מכפיה. בעולם מוכה הסבל של ימינו זועק השמאל הסוציאליסטי כי הפתרון למצב אינו אלא חברה ממוסדת שבה הופך מעשה הצדקה למגמה תרבותית כללית, שבה שומה על העשירים להעניק מזור לעניים. אך ברוח האמירה ש"הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות" אין כמו מדינת הסעד המודרנית דוגמה למה שמתרחש כאשר מנסים בני אדם ליישם רעיונות נאצלים בדרך לא צודקת, שכן המדינה הסוציאליסטית, בפעולתה הגזלנית נגד אזרחיה, מתבססת על חוקי כפיה אשר פוגעים בלבה של כל יוזמה נדיבה.
מנקודת המבט של תומכי המדינה הסוציאליסטית-ריכוזית יש לכפות על בני אדם לסייע איש לרעהו בכוח הזרוע במקום לאפשר לעזרה ההדדית בין בני אדם להיות מונעת בכוחו של הרצון הטוב הנובע מענינו הפרטי של כל יחיד. תומכי הסוציאליזם, הרואים במציאות החברתית מלחמת עולם הניטשת בין בני אדם אינם נותניםאת דעתם על תרומתם לחיזוק מלחמה זו. למעשה, בכך שהם תומכים בהכרח שקיים בעריצות הם מביעים את חוסר אמונתם בטוב לבו הטבעי של האדם, מבלי לתת את הדעת על כך שאין כמו עריצות פעילה כדי לחנך בני אדם לכך שהמציאות האנושית היא אכן כזו שבה מהווה אדם אחד אויב לאדם אחר.
בראשה של החברה הסוציאליסטית-ריכוזית העכשווית קיים שלטון המתיימר לחלק את כלל העושר הקיים בה בין בני החברה בצורה "צודקת", כשכוונתו במגמתו זו היא להגיע לישומו של שויון; במובן מסוים הוא אכן עושה זאת: בכך שהוא גורם לכל נתיניו להיות דלים ונזקקים באופן שווה. מחדל זה הוא תוצר של מיסוד אי הצדק, הגזל הכללי, שעליו מבוססת המדינה של היום. אי צדק זה אינו פוגע רק באלה שמהם נלקח הקנין אלא גם באלה שמקבלים מבלי דעת למי חייבים הם תודה, כאשר הם מחונכים – ולא במקרה – לראות את השודדים כנדיבים ואת האכזרים כרחמנים.
כבר בהחלטה להקים לעם היהודי בארצו מדינה המבוססת על גניבה, הסותרת את היהדות מבחינה עקרונית, יש משום מזימת שמד. גם בתחומים של מדיניות חוץ יש במזימה זו כדי להציג את היהודים כגזלנים ולתמוך, כך, בהצגת המלחמה המתחוללת במזרח התיכון כגזל אופייני שדרכו יכולים הנוצרים והמוסלמים כאחד להציג את היהדות כאלימה. דבר זה מסייע להרחיק את האפשרות של בני אדם בעולם כולו מלראות את המסורת היהודית כמורת-דרך לפתרון אמיתי. במובן זה מהווה הסוציאליזם כר פורה שבאמצעותו יכולים להפעיל ביחד המוסלמים, הנוצרים והאתאיסטים את שנאתם המעשית ליהדות ולקעקע את מעמדה כאלטרנטיבה הצודקת למתרחש בעולם אי הצדק הסוציאליסטי.