בין דתות לפילוסופיות

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

בין דתות לפילוסופיות

אנשים סוברים כי דתות, כמו שיטות פילוסופיות, מייצגות השקפות לגיטימיות. הם טועים בשתיהן: דתות, במיוחד כפי ש"אקרופוליס" מציג אותן, הן מהויות אובייקטיביות שמורכבות מן האמת הפנימית (האיזוטרית) והנצחית (ולמעשה הפילוסופית במובן של נצחיות המטפיסי), הרוחנית - והכיסוי העובדתי החמרי (האקזוטרי). מנקודת מבט זו מייצגת כל דת נקודה על ציר דרך אל האלוהות/האמת של מהות תרבותית/ אנושית אחרת, מסויימת, אחת.

במובן זה לפחות יכולות דת או פילוסופיה להיות מוטעות מבחינה עקרונית. אך במידה ויש בני אדם המאמינים בהן או מחזיקים בהן, מהווים אלה עובדות חיות, על אף טעויותיהם, כפי שילד שלומד הוא מהות פעילה ומציאותית גם בצעדיה הראשונים בעולם הידיעה.

לצורך משל, יחסי הידיעה שבין ילד לבוגר אינם מייצגים שתי השקפות על העולם אלא שני מצבים פסיכו-אפיסטמולוגיים לגיטימיים שכל אחד מהם הוא נקודה על ציר התפתחות אנושי; ילד, אף כי הוא אינו בוגר עדיין, הוא מהות אובייקטיבית בעלת זהות, טבע ודינמיקה שנמצאת תמיד בדרגת ידיעה מסויימת, יותר טובה מזו שהיתה בעבר ופחות מזו שתהיה בעתיד.

לפחות מנקודת מבט אופטימית יש בראיה זו משום ראיית האנושות כולה כמהות הנמצאת בתהליכי התקדמות וידיעה מתמידים ולפיכך התקרבות אל האמת. ומה ההבדל בין דתות לפילוסופיות? שהאחרונות הן מופשטות ושלדיות, כמו מפה וקוי מתאר שמסומנים עליה. הדתות הן כבר דרכים של ממש, אשר נכבשות ברגלי הפוסעים בהן גם אם אין הן מגיעות למטרה.