המעמד המושגי של הרוח

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

המעמד המושגי של הרוח

כשמדובר ברבים מבני האדם, קובע המעמד המושגי של הרוח בתודעתם את מצב רוחם.

חווית היסוד של החיים היא רוחנית. אך לא כל בני האדם מודעים לכך מבחינה מושגית-מילולית. יתרה מזו, חלק גדול מבני האדם של זמננו מאמינים בכך שהעולם הוא חומרי. תוצאתה של אמונה זו מתבטאת בכך שכאשר מתבקשים המאמינים בה לתרגם למלים את חווית היסוד שלהם, מתוך בחירה בין חומר לרוח, נראה להם שחוויתם היא חומרנית.

תופעה דומה ניתן לזהות בקשר לנושא חופש הבחירה, שעל אף שבני האדם מחזיקים בו, הם עלולים שלא להאמין בו מכיוון שהם מוצפים בגישות חומרניות עכשוויות המכחישות אותו. בהשראת רוח הפסיכולוגיה המודרנית, המתפקדת כפילוסופיה פעילה, ניתן להוכיח מדעית-כביכול כי תחושת הבחירה איננה אלא אשליה וכי הדטרמיניזם, בניגוד לתחושה זו, הוא האמיתי.

אך אותו מאמץ רעיוני, אם היה מופעל בכיוון קיום הרוח, הרצון והאלוהים, יכול היה לשכנע כי על אף תחושת החומריות, קיומן של ישויות רוחניות, ובמיוחד הקיום הרוחני האנושי, הוא עובדה חזקה לפחות כמו עובדת החומר שתופשים החושים.

אולי יש במאמץ להוכיח מדעית את קיום הרוח משום מגמה אנטי רוחנית. אך בכל מקרה, זה סביר שלתנועת שכנוע כזו בקיום הרוח – כאלוהים או כמרכז ה"אני" – לא תהיה שום "התנגשות עם עובדות", שכן היא נחווית ברמת היחיד בצורה ישירה ולכן קל להקישה לרמת הקשר היקום.

במלים אחרות: קיום הרוח על כל היבטיה במציאות הוא אמנם עובדה חיה, אך אין די בה כדי שהאדם יכיר בקיומה. מה שחסר לאדם כדי להודות בה מבחינה מילולית הן מלים. לכן, חשובה העבודה המושגית הנאותה לתמיכה בהוכחת קיומה של רוח, כדי לשפר את מעמדה המושגי ובאמצעות זה את מצב הרוח האנושי הכללי.

אוהד קמין