השחקן

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 996

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

השחקן

בחנות "כלילת יופי" ביקר מספר פעמים אריה אליאס החביב ושוחחנו מעט על תרומתו האמנותית לאנשים דרך הדמויות שגילם בסרטים. כאן העלה בחור צעיר המבקר בחנות אבחנה מעניינת: הוא עמד על כך שהמייחד את הופעתו של אליאס בסרטים היא העובדה שהוא איננו משתנה ושמי שפוגש אותו מתפלא לראות כי האדם שהוא פוגש הוא ממש אותו אדם אותו הוא רואה בסרט.

זהו, כביכול, אבסורד, שכן לכאורה מוטל על השחקן להציג כלפי חוץ אישיות שאיננה שלו. נראה לי, עם זה, כי יש כאן סוד גדול שקשור להופעתו של האל במציאות בדברים מדברים שונים שהם, בו בזמן, שונים וגם מצביעים על אחדותו וטובו שהם היינו הך. או, אם אפתח את הנושא כך:

הטוב והצודק, מכיוון שהם אותה מהות, אינם באים לידי ביטוי כמהויות נפרדות ממש אלא כמהויות הנפרדות רק לצרכים מסוימים, אך מתוך הידיעה שמדובר בצרכים מסוימים במהות כזו אין ולא נמצא חלל אמיתי של ממש ועל כן יש בהן תחושה של מלאות ולא של ריקנות.

אפשר, על כן, לראות את כל הפסיכולוגיה האנושית כפסיכולוגיה של נטייה למלאות ופחד מריקנות, במונחי חלל, או שאיפה למהות וחשש ודחייה מפני חוסר מהות זו. על כן תהיה גם הסיבה שבשלה יעדיפו בני אדם רע אם הוא עושה רושם של קיים אובייקטיבי על פני טוב שמהותו איננה ברורה מבחינת הזהות.

יש הכרח להישען על משהו מוצק בכדי לבצע הנפה כלשהי ואפילו פסיעה החוצה יותר טוב לה שתיעשה מכלוב שגבולותיו ברורים מאשר מכלוב שהוא בו בזמן כלוב ולאחר מכן לא כלוב אשר גבולותיו אינם ברורים ולא ברור מה ניתן לעשות עימו.

אפשר להראות בתרגיל כי הכלא המסובך היותר בעולם - כמו המבוך המיתולוגי - נהיה פשוט להתגברות כשיש ידע לגבי מבנהו וגבולותיו, אך הכלא המסובך הזה הוא הרבה יותר חפשי וטוב מכלא קטן שבו עלולה מפלצת איומה להתנפל על האדם ולא ברור מהיכן היא תבוא. לכן יש יתרון לאדם פשוט לגמרי שמציג "רק" את עצמו על פני מי שמשחק דמות בעלת אישיות מסובכת ולא ברורה מבחינת מניעיה. בכך יש להסביר את האהדה הגדולה שרכש לעצמו שחקן שידע פשוט להיות עצמו.

זהו כמובן הקשר העתיק בין הידיעה לטעות ומזה ניתן ללמוד שאף ידיעת הרוע החמורה ביותר טובה עולה על מצב של אי ידיעה.