חיים של טרגדיה או של קומדיה

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

חיים של טרגדיה או קומדיה

מה משמעות הקומדיה או הטרגדיה בחיים?

אם האמנות מתייחסת לחיים, הרי ניתן לראות בעיה בחלוקת החיים לקומדיה וטרגדיה שהרי החיים אינם נפרדים למצחיק ולמעציב. בחיים ישנה מיקשה אחת של אירועים והתפתחויות, שחלק מהם מצחיקים וחלק עצובים. מושגי הטרגדיה והקומדיה באמנות מתייחסים ליצירות דרמטיות – מחזות או סרטים – שערוכים באופן מלא בהתאם לרעיון של צחוק או עצב. אך באמנות דרמטית אנו מקבלים הסתכלות מזוויות שונות על מציאות מלאה, מה שאיננו בא לידי ביטוי בצורה כזו בחיים עצמם.

הקומי והטרגי הם, אם כך, תוצר של היבטי המציאות, היבטים הבאים לידי ביטוי דרך הצחוק והעצב, היבטים שבד"כ אינם קיימים במציאות כשלעצמם אלא משולבים באחרים.

ניתן לראות כי הקומי והטרגי, ששניהם בני הדרמה, קשורים למעורבות של תפישת חומר או רוח פילוסופית, כי הם מוסבים לאורה של תפישה רוחנית או חומרנית של המציאות. העצב הוא בנה של התפישה החומרנית במובן זה שהוא תמיד בוכה על אבדן של משהו ומשהו – גם כשמדובר באבדן של אדם - הוא לעולם היבט של מהות חומרית מסוימת שהיתה ואיננה קיימת עוד.

המצחיק (להבדיל מהשמחה המסוימת שגם היא מתייחסת למשהו מסוים) מתייחס להכנסת העימות והבעייתיות הקיימים במציאות לתוך הקשר רחב של שמחת חיים וראיית תקריות ומעשים לאור ההקשר הרחב (שאפשר מנקודת מבט דתית לומר עליו האלוהי) המאפשר לרואה את הקומדיה להנות מן האבדן באמצעות ההומור ולדלג להישג הבא.

דבר זה משמעו כי אותו אירוע מסוים יכול להיות מטופל באמצעות גישה צוחקת או עצובה, בהתאם להקשר שבו מתייחסים אליה. במובן זה, נוכל להבין מנקודת מבט מיוחדת את הבדלי הנפש בין בני אדם במציאות, המתבטאים בעובדה שלאנשים יש לפעמים אופי טרגי ולפעמים אופי קומי: הראשון רואה את החיים כמקום טרגי ועצוב והשני רואה תמיד את הצד המצחיק והחייכני של הדברים.

במובן זה, לפחות, כדאי שאדם ירכוש לעצמו את נקודת המבט האופיינית לקומדיה, כי בהתבוננות מסוג זה יש אפשרות שרידות חזקה יותר מאשר בהתבוננות הטראגית.