חומרניות התרופה המקובלת

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

חומרניות התרופה המקובלת

 

עולם המדע הרפואי הוא בעל הישגים לא מבוטלים כשהדבר נוגע לגוף האדם – כמו בעת ניתוח, תיקון שברים או עקירת שן – אך קיימות שאלות רבות לגבי מידת היותו של עולם זה בעל מעמד מדעי אובייקטיבי כשמגיעים הדברים אל הרוח.

אפילו ברמת הפסיכולוגיה או ההיבטים הנפשיים של הטיפול התרופתי רחוק הידע והטיפול בנושאים אלה מלהיות מושלמים. למעשה, בעצם העובדה שתרופות חדשות שמיועדות לבני אדם נבדקות על עכברים, יש משום עדות לגישה כלפי מחלות, כפי שהיא נתפשת על ידי מבצעי הניסויים: משמעותה הוצאת התודעה האנושית, רוח האדם, אל מחוץ לניסוי - לעכברים הרי אין תודעה אנושית - היא הוכחה לכך שהמחלה נתפשת כחומרית.

כשהמחלה נתפסת כבעיה חומרית, היא מקבל יחס של מהות רוחנית, כאילו היא שייכת לגוף ועליה להיות מטופלת ברמת החומר, כלומר ברמה הביולוגית, האופיינית ליצור שרמת הידיעה שלו איננה מושגית.

כבר מעצם עובדה זו ניתן להסיק שתהיה יעילות התרופה אשר תהיה, היא לא תתייחס לגורמים למחלה, שיתכן שהם לחלוטין לא חומריים, אלא לסימפטומים – וגם מה שהיא תראה כמטרת הטיפול שלה.

נתונים נוספים