קשר הגזל

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1819

 

קשר הגזל

בשם הקנין הלאומי

בדורות האחרונים הולכת ומתגברת השפעת העולם הערבי בשל מדינות הנפט, ובמקביל מתנהל לאחרונה בכנסת דיון-ויכוח על זכות הקודחים, שגילו גאז בים שמול חופי ישראל לרווחים בהתאם לתנאי הזכיון הראשונים (מדינת ישראל מנסה לפגוע בזכויות המגלים באמצעות חקיקה רטרואקטיבית). מעבר לעובדה שיש בכוח תגלית זו כדי להניח את ישראל במקום טוב באמצע ברשימת ספקיות האנרגיה של העולם, יש גם קשר נוסף, בעל משמעות שלילית ביותר, בין שתי עובדות אלה: הקשר הוא היות שתיהן נוגעות בבעיה יסודית, שכל מצבו הכלכלי של העולם תלוי בהן: זכויות הקנין.

בשני המקרים מתרחש מאמץ גדול מצידן של הממשלות הנוגעות בדבר לפגוע בזכויות הקנין של אלה אשר הביאו לידי קיום את העושר הגדול, תוך פעולות ממשלות אלה במטרה לשדוד ולבזוז את בעלי התגליות כדי להשתמש ברווחים הנובעים מהן למטרות שייקבעו על ידם. במקרה הראשון, זה של מדינות הנפט הערביות, בוצע הגזל במעטה של הביטוי המכובס "הלאמה", אשר השתלב עם הפילוסופיה הלאומית שיובאה מאירופה של המאה ה19 אל עולם ההסכמים הפוליטיים של המאה ה20 והתיר, למעשה, את דמם של היזמים החלוצים אשר התאמצו להקים את תעשיית הנפט בארצות אלה.

בזמן שברור כי במדינות עריצות אין איש מהשליטים מוצא לנכון להגביל את פעולות הפגיעה בזכויות האדם שבהן הוא נוקט נגד נתיניו, הרי יש צורך בהצדקה כלשהי לפגיעה כזו כשמדובר בעולם החופשי; מה שהצדיק הלאמה זו בתודעת הציבור של העולם החופשי היה הטיעון השקרי, שניסוחו נקבע על ידי פילוסופיית השמאל, אשר לפיו מדובר בהחזרת נכסים לאומיים לעמים שלהם הם שייכים ויישום הרעיון הגזלני מבית המדרש המרכסיסטי של ה"חלוקה מחדש" של העושר. למותר לציין כי ההכנסות העצומות שהגיעו לידי מדינות הנפט סייעו רק לשרת את עניניהן של עריצויות פרימיטיביות ומפגרות מבחינה תרבותית, שבהן שולטים מתי מעט שקיבלו זכויות לא להם.

עם גילוי הגז בישראל, ויחד עימו תאבונו של הממשל הריכוזי הישראלי לנתח גדול ככל האפשר מן הטרף, שלפו אנשי השמאל בישראל את הטיעון השמאלני הקלאסי של הקנין הלאומי ושילבו אותו במאבקם המסורתי נגד ההון, כדי להושיע את הפרולטריון הישראלי מידי המפלצות הקפיטליסטיות... אך במקרה של ישראל מצאו עצמם נושאי דברו של השמאל מסתבכים בדברם על נושא הקנין הלאומי, אחרי שנים רבות שבהן הכחישו כפי יכולתם את זכויות הבעלות של עם ישראל על ארץ ישראל. כך יצא, שבלהט העימות על זכויות הגז, היווה הטיעון היסודי של השמאל לתמיכה בתאוותו לפרוסה גדולה ככל שניתן מעוגת הגז, שלתושבי ישראל מגיעים זכויות בעלות על מה שנמצא ב"ארצם" בלי קשר למאמצים שעשו. כך, באופן אבסורדי משהו, דווקא אנשי השמאל, אשר מערערים בדרך כלל על זכותו של העם על ארץ ישראל, הם המוצאים לנכון לראות בו בעל זכויות בעלות על מה שלא גילה ולא השקיע דבר כדי שיבוא לידי קיום.

ויש בגישה זו של השמאל כדי להטעות רבים מאזרחי המדינה בעלי המודעות הלאומית ברוחם, עד שיחשבו כי אלה הטוענים, בשל השקעותיהם, לזכויות תמלוגים שהם ראויים להם, מייצגים ענינים הנוגדים את ענינו של האדם הפשוט בישראל. בנושא זה, כמו בהרבה אחרים, מצליח השמאל לרמות את כלל הציבור באמצעות ההפרדה שהוא עורך בין עניני המשקיעים לעניני הציבור. בהפרדה מסוג זה מכחיש מחנה השמאל את תרומתם של אלה שבלעדיהם לא היתה מלכתחילה שום "עוגה" לחלוק בה או "שלל" להתכבד בו – ומציג את עצמו כאילו הוא מייצג את עניני האזרח הפשוט, האדם העני, כנגד בעלי ההון. אלה האחרונים – אומר השמאל – מצליחים תמיד להפיק רווחים על חשבון דלי האמצעים, תוך שהוא מתחמק מלציין כי אין יחס מחייב בין מידת הונו של מי שהשקיע בנסיון לחפש גז לבין החזון האישי שגילה ומוכנותו להפסיד למענו.

אך אסור שהשפוים והישרים שבין אזרחי ישראל יפלו במלכודת הלא מוסרית שכורה לו השמאל; שומה עליהם לזהות את הסתירה במאבק שבו מנסה השמאל, תוך טענת הגנה על "זכויות" העם, לפגוע בזכות הקנין של אלה שהשקיעו בחיפוש אחר הגז, שגם הם חלק מהעם. השמאל הסוציאליסטי פועל מזה דורות כשודד מאורגן בעל תיאוריה שימושית, שאותה הוא מיישם בישראל מזה זמן רב; אנשי השמאל, האנטי-קפיטליסטיים ברוחם, חוששים מהמצב שבו האלטרנטיבה לזכות העם היא זו של אנשי עסקים שכל רצונם ברווחים... ברוח גישה זו, לא שלא רק שאלה שגילו את הגז אינם זוכים להערכה, לתודות ולכבוד שצריכים ליפול בחיקם על פעלם, הם גם מוצאים את עצמם, במקום זה, נאלצים להילחם על זכות הקנין המאויימת להילקח מהם על ידי הבוזז הממלכתי.

במקרה המסוים של קידוחי הגאז לא די לאנשי השמאל המאמץ העצום ורב-השנים וההשקעה של המשקיעים הפרטיים כדי להעניק להם זכות גדולה על פרי ההצלחה של המאמץ שעשו. אובייקטיבית, כאשר שופטים אנו, כאזרחי ישראל, את תרומתם הגדולה של מפיקי הגז לכלכלתה של ישראל, אם וכאשר זו תצא אל הפועל באמצעותם, תוך מימוש זכותם כבעלי קנין על מה שנתגלה בזכותם, נגיע למסקנה שעליהם לקבל לא רק את הרווחים שלמענם עמלו והשקיעו הרבה כל כך, אלא גם פרס גדול על הדחיפה שנתנו בתגליתם הגדולה למעמדה של ישראל בעולם ועל כל הרווחים הישירים והעקיפים שירוויחו אזרחי ישראל בעתיד ממבצעם העצום.

אם בכבוד לאומי ובנכסים לאומיים עסקינן, לא רק שאין אלה נגרעים מן העובדה שהתגליות שנעשו על ידי בני אדם פרטיים מזכות אותם ברווחים נאים על יוזמתם, אלא שעם ישראל יכול – וצריך - להתגאות גם באוצר שנתגלה וגם בהיות מדינתו כזו שבה – שלא כמו במדינות עריצות – מקבלות זכויות האדם של יזמים ומשקיעים כבוד. ואכן ראוים לכך חלוצים נועזים ואמיצים אלה, אשר מתוך חזון מרחיק-ראות יזמו חיפוש במעמקי הים אחר אוצר הגז היקר למרות כשלונות העבר ונגד סיכויים רבים, וסיכנו את מיטב משאביהם למען המטרה.

אם ייבגדו אנשים אלה היום על ידי הציבור הישראלי, אשר יתיר למחוקק תאב הבצע לרמותם בריש גלי ולנצלם, תמצא עצמה מדינת ישראל במצב דומה לזה שבו נמצאות היום אירופה וארה"ב, אשר תמורת הדלק שלו הן נזקקות הן מטות את כל מדיניותן הפוליטית לטובת העולם הלא-חופשי, כשהן מתפשטות מנכסיהן ועוסקות במכירת נשק, תקצוב משטרים מפוקפקים, והטלת צנזורה על אזרחיהן שלהן, אחרי שהן מרוששות אותם באמצעות הטלת מסים גדלה והולכת.

נתונים נוספים