קיצוניות

קיצוניות

בעקבות אירוע הדמים שהתרחש במערת המכפלה בפורים אמר שגריר ארה"ב בישראל מר ז'ריג'יאן כי אסור להרשות לקיצוניים משני הצדדים לפעול, כי הקיצוניים מהווים איום על תהליך השלום וכי הם אויביו הראשיים.

אמירה זו מבטאת גישה רווחת בזמננו: גישה הגורסת שקיצוניות - כל קיצוניות - היא שלילית מיסודה.

זו טעות – והיא חמורה באופן קיצוני.

קיצוניים או קיצוניות אינם קיימים כשלעצמם. הקיצוניות איננה ראשונית. מושג הקיצוניות מייצג עצמה של כיוון, מידה של איכות שבה נמדדים תהליכים ועמדות. אין סיבה מוצדקת לשלול אותה כאשר היא מבטאת צדק.

כל אדם המחזיק בעמדות או נוקט בפעולות יכול לעשות זאת באחת משתי הדרכים הבאות: באופן מהוסס, פושר, מפקפק, מטושטש, המום, לא בטוח - או, לחליפין, באופן ברור, נחרץ, בטוח, מוחלט, מושלם ומלא. האופן השני נקרא בדרך כלל על ידי אלה האוחזים באופן הראשון "קיצוני".

עמדות ברורות, בטחון עצמי, אמונה בצדקת הדרך ויישום מלא של מסקנות זוכות להיקרא "קיצוניות" על ידי אנשים אשר פוחדים ממחויבות, מבחירת צדדים, מלקיחת אחריות ומשאר היבטי אפיו של אדם מאוחד.

האדם בכלל והאנושות בפרט לא היו זוכים בקידמה כלשהי ללא "קיצוניים": אנשים המאמינים שמה שהם עושים הוא נכון ואינם נותנים לאיש או לדבר לעמוד בדרכם.

הקיצוניות, אם בכלל, היא טובה, טובה מאד. נכון שהיטלר היה קיצוני - אך כמוהו גם איינשטיין, אדיסון, בטהובן ואריסטו. על "קיצוניותם" של האחרונים עלינו להודות ולשבח - ולזכור שהבעייה עם היטלר לא היתה ה"קיצוניות" שלו, אלא דרכו.

את היטלר חיסלה עמדה "קיצונית" של ארה"ב, אשר התגייסה למלחמה. היום, כאשר בנות הברית מהססים לפעול נגד תוקפנים, עלינו להתגעגע לחד-משמעיות של פעולתן אז.

דרכים, עמדות ופעולות מסויימות צריך לשפוט לגופם/ן. עמדות נכונות דורשות קיצוניות, עמדות מוטעות אינן נכונות בשום מידה.

ומעבר לכל כדאי לזכור כי בדיוק כפי שאי בחירה היא הבחירה הגרועה ביותר - פשרנות תמיד גרועה יותר מקיצוניות.

רבים האנשים החוששים לדבוק באהבה ומחויבות גדולים מדי כלפי רעיון מסוים בגלל הסיכוי שמא יתברר כמוטעה. הם שוכחים שהאהבה איננה משהו שאתה נותן למושא אהבתך אלא קודם כל, ובעיקר, לעצמך. עדיף שתאהב בטעות אשה רעה מאשר תנווט את עצמך – בשל אי רצון להתחייב - למצב של אדם שאיננו אוהב.