ה"גורמים"

 

ה"גורמים"

על גילוי נאות של מקורות בתקשורת

גילוי נאות של מקורות אינו אחד מנכסי צאן הברזל של תקשורתנו. לעתים, אין חשיבות עצומה בדבר, אך יש מצבים שבהם אי גילוי המקורות או, חמור יותר, הסתרתם מאחורי מושגים מעורפלים.

שני אירועים תקשורתיים מנוגדים בתכלית, במובן זה של גילוי נאות של מקורות, אירעו השבוע באותו יום (5.12.05): הראשון היה שבעקבות האשמתו של הח"כ כץ את "חבורת עמרי שרון" שהם "סוסים טרויאניים" בתוך הליכוד, מסר עמרי שרון, זמן קצר אחר כך, בראיון עם גלי צה"ל, כי הוא איננו פעיל כלל בהשפעה כלשהי בתוך תנועת הליכוד מאז פרש ממנה.

זוהי דוגמה לאירוע תקשורתי המתבסס על דברי המקורות עצמם – האישים שבהם מדובר – ואשר האישים מוסרים הצהרות ו/או עדויות בשם עצמם. לעומת זאת, באותו יום, הכותרת הראשית בעתון "הארץ" מתבססת, מבלי שהיא מוצאת לנכון לציין מקורות מסויימים, על "גורמים" לא ידועים, כדלהלן:

"גורמי משטרה: ניתן להעמיד הנגבי לדין"

זהו דבר הכותרת הראשית של העתון.

אין ספק שמדובר במקרה שונה לגמרי, אך לא רק מכיוון שהכותרת נשענת על "גורמים" ולא על אנשים מסויימים, ידועים, אלא מכיוון שבכותרת זו יש משום חוות דעת משמעותית שעשויה להטיל את משקלה על צד זה או אחר בבחירות לראשות תנועת הליכוד. כאשר משתמש זה הקובע את הכותרת ב"גורמים" בכותרת זו, מראה הדבר כי א. הוא יודע שהידיעה שבה מדובר היא בעלת משמעות ידיעתית ופסיכולוגית רבה – שאחרת לא היה מדובר בכותרת הראשית. ב. הוא בוחר לציין את ה"גורמים" במשטרה מתוך הנחה שלקוראיו יש כבר הבנה ואולי אף הכנה כלשהן גם לגבי ה"גורמים" וגם לגבי הנאשם.

המשמעות המעשית של כותרת זו של "הארץ" מעוררת חשד שלא מדובר במקרה אלא בשיטה – בדרך של העברת מידע על ידי "גורמים" בעלי ענין שמצאו פתח לא חיובי של העברת מידע בצורה שאיננה נוטלת אחריות על מידע זה.

כל הענין הזה מריח לא טוב, כאילו על חשבון חלק מהציבור חוגגים "גורמים" לא רק במשטרה אלא גם בתקשורת. ואולי צריך לקום "גורם" תקשורתי מתחרה שידליף גם הוא סודות, אלא שהפעם מחדרי המערכת.