המורד הממסדי

המורד הממסדי

בתקשורת הישראלית ניתן לצפות ולשמוע משרתי ממסד המציגים את עצמם כאילו הם מבקרים את המשטר, הממשל והמדינה. אך הם לא. המיוחד בתפקידם זה הוא שניתן להניח שהם עצמם אינם תופסים את הרמאות של פעולתם – דבר שאם הוא נכון הופך אותם רשמית למשוגעים. ואכן, יש יסוד סביר להנחה שמה שעם ישראל רואה בתכניות מסוג זה של "מרידה" אינו סתם רמאי אלא מטורף.

בין נושאי התפקידים בתקשורת יש רבים שמטרתם להונות את הציבור על יסוד האגדה המופצת על ידי השידור הציבורי שרשות השידור עוסקת בביקורת המשטר. דוגמה אחת שניתן לראות בשידורי הטלויזיה היא אדם (שלא אזכיר את שמו כדי שלא לצמצם את העקרון שהוא מייצג למקום או זמן מסויימים, בכדי שלא לפגוע בערך האמירה) שמתפרנס מלהיות "מורד ממסדי". מה שהוא מציג הוא סוג של מרי נגד הממסד.

אני נהנה לראות איך, מדי הופיעו על המסך הוא רותח מזעם על שערוריה ממסדית חדשה, על עוול שנראה לו נוראי, והוא זועק זעקת חמס ומרי ושופך קיתונות רותחים של צואה מילולית על ראש האשמים והאחראים – אך אף פעם לא לעומק, אף פעם לא מעבר לגבול קבוע, ותמיד מבלי לגעת בהנחות יסוד שמבססות את קיומו הוא, את השיטה שמפרנסת אותו מבחינה רוחנית – שיטה שהיא, למעשה, היסוד לעוולות שכנגדן הוא מתריע.

אם הייתי רואה איך הוא ממשיך את סערת רוחו הנפעמת לזמן ארוך באמת הייתי מאמין שהוא מאמין במה שהוא עושה ובאמת מרחם עליו... אין זה אומר שאני משוכנע בכך שהוא אינו מאמין בדבריו, אך אם הוא אכן מאמין בהם, הוא מייצג סוג מיוחד של טירוף-דעת, שיתכן שהוא נפוץ בין כל משרתיה של השיטה ברמה המסויימת הזו של טירוף "המרד הממוסד".