הדרך לגיהנום

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 959

הדרך לגיהנום

פני הדרקון הסוציאליסטי

הפתגם "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות" ידוע לרבים, אך רק אזרחים מעטים ביותר החיים במדינות סוציאליסטיות – ובמדינת ישראל בפרט - מבינים שכאזרחי מדינה סוציאליסטית הם חיים בתוך גיהנום כזה בדיוק; כי על אף הכוונות הטובות שעליהן מצהיר הרעיון הסוציאליסטי, הוא האחראי לרוב הבעיות החברתיות שמהן סובלים בני האדם החיים בחברה האנושית של ימינו, החל מאלה שמקורן בעוני רב, המשך באחריותו לנזקים המתרחשים בתחומים כמו טכנולוגיה ובריאות וכלה בבעיות מדיניות החוץ. שכן, כל מה שהיה לסוציאליזם להציע לאנושות מאז עלה על בימת העולם לא היה מעולם יותר מכוונות טובות.

לדרקון הרעיון הסוציאליסטי פנים רבות, אשר כשמו, הם מתבטאים במדינות המערב בקיומה של מערכת חקיקה דרקונית מסועפת של חוקי מדינה כפייתיים. מטרתם המוצהרת של חוקים אלה היא הגדלת מידת השויון החברתי, כדי לפתור את "פערי ההכנסות", כלומר את העובדה שיש בחברה אי שויון גדול בין הכנסותיהם של בני האדם, שאותו רואה הסוציאליסט כלא-צודק. אך למעשה מדובר במרמה הגדולה ביותר של זמננו, שכן הסוציאליזם מביא לאי שויון במובן הגרוע ביותר, אשר, בניגוד למאבקו המוצהר נגד כוחו המדכא של ההון, יוצר שכבה פוליטית שלטת של בני אדם שהם, בפועל, בעלי הון עצום מתוקף שליטתם במשאביה של החברה, הדורסים בכוח את שאר בני החברה.

זהו אחד מיישומי הסוציאליזם הפוליטי שבהם הוא מתגלה כשקרן הפועל בניגוד למגמה המוצהרת על ידו; בתהליך זה, הקיים בכל רחבי העולם, הן במדינות הסוציאליסטיות העריצות ביותר של המזרח והעולם השלישי והן במדינות הסוציאל-דמוקרטיות הריכוזיות של המערב, הצליח הסוציאליזם, שכאמור התיימר לחסל את מלחמת המעמדות, ליצור מעמד חדש, עריץ ורב-כוח והון. שקר נוסף של הסוציאליזם הפוליטי מתבטא ביחס בין הבטחתו לשחרר את העמלים מדיכויים על ידי הקפיטליזם לבין העובדה שבכל המדינות שבהן הוא שולט, עוסק הוא בשיעבודם הפעיל של כלל האזרחים העמלים.

ועם זאת, בעיית היסוד של הסוציאליזם איננה השקר אלא הכפיה; בכך שהמפלצת הסוציאליסטית פועלת באמצעות היות חוקיו כפויים היא מנוגדת באורח עקרוני לתביעה האנושית היסודית לחירות. בימינו, שבהם מקובל לראות את הרעיון הסוציאליסטי כמתקדם, נאור וקל וחומר ככזה שתואם את צרכי האדם, קל לרבים לשכוח את העובדה שקיומו של הסוציאליזם מתבסס תמיד על כפיה – וכי זו מנוגדת לטבע האדם. אופייני לאזרחי העולם המערבי, בשל החופש היחסי ששורר בו לעומת משטרי העריצות הנוראים הקיימים בעולם של היום, להאמין שמדינותיהם חופשיות באופן מלא. אך מידת המעורבות של רעיונות הסוציאליזם בחוקיהן שקולה למידה שבה רחוקות הן מחופש אמיתי ומהוה קנה מידה מעשי לדיכוי המתחולל בהן. למעשה, בשל הסוציאליזם הכפוי הקיים בהן. המצדיק את חדירת השלטונות לחיי היחיד, כל אזרחי העולם הקרוי חופשי הם אסירים.

המגפה הסוציאליסטית איננה מסתפקת בפגיעה בחופש האזרחי על ידי השלטון המקומי במדינות סוציאליסטיות כמו ישראל אלא מקיפה בפגיעתה גם את העולם כולו; הסוציאליזם שותף לפשעיה של כל העריצות העולמית בכך שהוא מעניק לה הצדקה, סיוע ותמיכה, החל ממה שהוא עושה למען מנגנוני הכפיה הקיימים בתוך המדינות וכלה בתמיכה הרעיונית שהוא מעניק לעריצויות הנלחמות נגד המדינות החופשיות. כך או כך, המשותף לכל התחומים הרבים שבהם מצליח הסוציאליזם לפגוע באנושות, הוא ניצולו למטרותיו את המנגנונים השלטוניים המתבססים על פגיעה בזכויות האדם.

פגיעה זו מהווה את תמצית הפשע הסוציאליסטי; הצד השווה לכל המשטרים המייצגים אותו בעולם הוא התיימרותם של הנוקטים בו, תוך שימוש במילותיו, לשרת את בני האדם, תוך כדי שהם פוגעים בזכויות האדם של אזרחי העולם כולו. ואין פגיעתו של הסוציאליזם מצטמצמת רק למה שהוא לוקח מהם בחוזק יד אלא מתרחבת לתחומי כל מה שבגללו אין הם יכולים להשיג ומעמיקה לתהומות הסבל הנפשי, האומללות והיאוש של בני האדם שבגללו אינם מסוגלים לממש את עצמם.

כאמור לעיל, אחראי הרעיון הסוציאליסטי לדלות הנוראה של חלק גדול מהאנושות. בביטויו ככוח פוליטי כלל-עולמי גרם הוא לרוב העוני הקיים היום בעולם, הן על ידי הביזה הישירה שאותה הפעיל והן על ידי מניעתו את קיומה של עזרה מצד מי שהיה בעל יכולת והתרושש בגללו; אך הסוציאליזם אחראי גם לעוניים של אלה שלכאורה לא נפגעו על ידי אדם אלא על ידי הטבע, כי לא הצליחו לגדל די מזון או ששדותיהם נפגעו בשטפונות או בבצורת, כי באמצעות שליטתו הגלובלית הוא מנע מבעלי היכולת בעולם את האפשרות לא רק לסייע להם באופן חומרי, אלא גם לאפשר לנתיני הארצות הנחשלות ללמוד להתמודד כראוי עם אתגרי הטבע.

הסוציאליזם אחראי לדלותם של רבים מאזרחיהן היצרניים של מדינות העולם החופשי, בלקיחתו מהם חלק ניכר ממשאביהם לטובת מימון פעולותיו הן ברמה המקומית והן ברמה הגלובלית. ברמה מקומית זה קורה במקום כמו ישראל, למשל, שבה זורמים משאבי משלם המסים לידיים שאינן ראויות לקבל אותם לא רק בשל היות המקבלים חסרי זכות אמיתית לגביהן אלא גם בשל כך שהמועסקים על ידי מערכות השלטון של המדינה הסוציאליסטית מתמנים לרוב לתפקידם באופן מלאכותי ולא באמצעות כללים אובייקטיביים של היצע וביקוש. דבר זה, הנובע מכך שהסוציאליזם פועל מחוץ לשוק החופשי, שכן בהיותו מבוסס על כפיה הוא פועל בניגוד לו, גורם לתופעה כאובה שאזרחי המדינות הסוציאליסטיות חווים דרך קבע, שהיא חוסר היעילות הניהולית של הפקידות הממשלתית.

חוסר יעילות ניהולית הפך לסימן ההיכר המובהק של פעולות הממשל במדינות הסוציאליסטיות. עם זאת, סבל האזרח במדינה מסוג זה איננו נובע רק מהיותם של אנשי הממשל פחות יעילים בתפקודם מאנשי השוק החופשי אלא בעיקר מכך שאזרחים החיים במשטר סוציאליסטי מוצאים את עצמם נאלצים לפתור בעיות שבתנאי חופש אין השוק הפרטי מטיל עליהם להתמודד עימן. במדינה סוציאליסטית-ריכוזית כמו ישראל, למשל, הסוציאליזם תובע מכל אזרח פשוט להתמודד עם מגוון הסוגיות המקצועיות העומדות בפני ממשלתו בתחומים הרחוקים מהבנתו, כמו גובה שכרם הראוי של פקידי הממשל הבכירים שלו, שהוא נושא אשר אינו מעסיק אותו כלל כשהוא מקבל שירותים מחברות מקצועיות הפועלות בשוק החופשי. אך דבר זה נובע מהתיימרות הממשל הסוציאליסטי לתת לבני אדם לנהל את חייהם בעצמם, על אף שאין הם חופשיים באמת להחליט על דרכם.

מבחינתו של הנפגע ממנו, השאלה באם כשלון הסוציאליזם הוא תוצאה של מזימה שפלה המכוונת בזדון נגדו או של כוונות אנושיות טובות ביסודן איננה יותר משמעותית מהשאלה באם סכנתה של חיה טורפת קטנה בשל העובדה שהיא קוטלת בני אדם בשל רצונה לספק את רעבונה. אך אין ספק כי יש טעות קשה בידי אלה החפצים לתרום באמצעות כפיה גסה. במדינה כמו ישראל ניתן להבחין בבירור ביחס שבין מחדליו המובנים של הסוציאליזם להבטחותיו בכך שהוא מוסר לידי האזרח חסר הידע סמכויות פיקוח והחלטה בנושאים שבהם אין הוא מבין דיו ויוצר בשל כך כשלונות ישומיים ובזבוז רב של משאבים. בהתאם לכך נמסרים דרך קבע על ידי הסוציאליזם תפקידי מנהל וממשל לבני אדם לא מיומנים, אשר לא נבחרו לתפקידם על פי אמות מידה מקצועיות ראויות, ואשר, ברוח השיטה, התקבלו כעובדים ברשות הציבור בשל לא יותר מאשר כוונותיהם הטובות. מכיוון שאלה אמורים, על פי השיטה הסוציאליסטית, לנצל את המשאבים המופקדים בידיהם לטובת הנחשלים בחברה, אך אינם מסוגלים לעשות זאת כהלכה, כל מה שמייצרת המדינה הסוציאליסטית של ימינו – וישראל מהווה דוגמה מובהקת לכך – אינו אלא עדרים עצומים של פקידים המתיימרים לסייע ל"שכבות החלשות" הן מבחינה כלכלית והן בתחומים רבים ומגוונים כמו חינוך, פסיכולוגיה, אמנות, רפואה, תשתיות ועוד.

לגבי כל הנושאים הללו ורבים אחרים מאמינים אזרחי העולם שהסוציאליזם מייצג ידע אובייקטיבי אף כי אין להם בסיס עובדתי כלשהו להוכיח זאת; למעשה מתבססות פעולותיו של השלטון הסוציאליסטי על תפיסה מיסטית ביסודה, שכן במאות הערוצים שבאמצעותם מנסה הסוציאליזם להפוך את החברה האנושית לטובה ולמתאימה יותר לבני אדם אין לו ידע שדי בו כדי לקדם מטרות באמת. למעשה, התחום היחידי שבו הצליח הסוציאליזם במסגרת פעולתו הוא הפיכת זהב אנושי לעפר, במובן שבו השפיל כל כשרון עשיה אנושי לדרגת עבד נרצע. בכל תחום חברתי שבו נגע המידאס המהופך הזה הצליח הוא לסרס כל כשרון אנושי, לעשות עשירים לעניים ולהפוך את בעלי היכולת לחסרי יכולת. בכפייתו את בני האדם הכשרוניים לפעול בניגוד לרצונם למען אגדת ה"כלל", תוך בזבזו את משאביהם והפעלתם באופן המשפיל את כבודם הצליח הסוציאליזם לשתק במקורה כל יוזמה חיובית.

כך קרה שאחת מהרעות החולות הגדולות של הסוציאליזם היא פגיעתו באופן ישיר בבני האדם שהיו בעלי רצון טוב ויכולת כלכלית גם יחד; במדינה הנשלטת על ידו, לא רק שהסוציאליזם לא איפשר לאנשים אלה לסייע לבני אדם אחרים אלא שהוא אף גרם לכך שמשאביהם, שאותם הוציא מהם בחוזק יד, יוצאו לטובת חיזוק חולשות חברתיות. הדבר מתבטא בקיומם של משרדי ממשלה, סוכנויות ציבוריות וארגונים חברתיים, שהמשותף לכולם הוא התיימרותם לדאוג לצרכיהם של אזרחים ולבעיותיהם של נזקקים, והם נתמכים על ידי מימון ממשלתי, המצטבר לסכומי עתק. אלה מממנים מספר עצום של בני אדם המופקדים על טיפול בנושאים רבים, מאיכות הסביבה ועד לנשים מוכות, אשר הסוציאליזם מניח כי מתאים וצודק שהמדינה תיקח על עצמה לטפל בהם או לפחות לסייע בכך.

מעבר לחוסר יכולתו המעשית לפתור את המספר העצום של הבעיות האנושיות העולות בחברה חיה פוגע הסוציאליזם באדם גם מבחינה רוחנית, שכן הוא שולט באופן עריץ גם בחיי הרוח של אזרחי המדינות שבהן הוא תופס עמדות שלטוניות. בישראל, למשל, עומדות לרשותו סוכנויות ממשלתיות בעלות משאבים וסמכויות, שמטרתן המוצהרת לדאוג לעניני הרוח של האזרח, אך בפעולתן הן פוגעות בו באמצעות חינוך קלוקל, מערכות תקשורת לקויות ומוסר הרסני. אלה, השלובים זה בזה, מביאים לנזק מצטבר גדול במיוחד, שכן בצד היותן משרתות הממשל הן מפיצות בציבור גם ערכי תרבות ואמנות ירודים. אחד מהנזקים הגדולים ביותר שנגרמים לציבור העולמי בשל שליטתו זו היא הפצתו של אחד השקרים הכבירים של האידיאולוגיה-תעמולה הסוציאליסטית, המוטפים לכל בני האנושות, והוא שהאשמים במצבה הירוד של האנושות אינם אלא מי שבאמצעות יכולתם מעשירים את העולם.

תעמולת השקר הסוציאליסטית מציגה את יצרני העושר בעולם כאילו שדדו את מה שנוצר על ידם ומציגה אותם בדרך שגורמת לבני אדם לתלות בהם את האשמה לנזקים הקיימים בעולם. דבר זה הוא המשכו של המאבק הרעיוני של הסוציאליזם המרכסיסטי המוקדם נגד הקפיטליזם. כי מאז תחילת קיומו מטיף הסוציאליזם, ששלט ללא מצרים בעריצויות מזרח-אירופה, כי המערב הקפיטליסטי הוא אויב האדם העמל וכי עשירי העולם מנצלים את כוחם כדי לדרוס את "האדם הקטן".

מבחינה עובדתית מהווים דברים אלה שקר מכוון ומרושע, בעיקר בשל היותם של יצרני העולם המערבי עורק החיים של אותן מדינות ששליטיהן יוצאים נגדו. למעשה, תלויים דווקא משמיצים אלה של הקפיטליזם בעושר זה, שבו הם תולים את האשמה לנזקים שגרמו הם ואלמלא היה עושר זה מסייע להם לא היו מדינות העולם השלישי ושאר חלקי העולם הסוציאליסטי מצליחים להתקיים כלל. סוד גלוי הוא שבמשך הדורות האחרונים מסייעים יצרני המערב העשיר – שגם בו מכרסמות שיניו הרעבתניות של הסוציאליזם – לאויביו בעולם כולו, על אף שאין אלה פוסקים מלהשמיצו.

בנוסף לשאר עוולותיו, מוביל הסוציאליזם למלחמות רבות. מדיניות הסוציאליזם העולמי, בניגוד לשאיפות המוצהרות שלו ולהאשמותיו את מתנגדיו כמחרחרי מלחמה, מלבות אש של שנאה ומלחמת מעמדות בחברה ובעולם. הסיבה לכך הוא העוני המאפיין את המקומות נפגעי הסוציאליזם, תוצר השוד שנערך על ידו. בהקשר זה לא רק שהסוציאליזם איננו מפיץ אהבה ורעות בין בני אדם אלא שהוא משמש זרז חריף לאיבה הפוטנציאלית הקיימת בעולם, בשל השליטו בה מלחמת הכל בכל, כאשר נציגי השלטון תרים אחרי משאביהם של היצרנים ובוזזים אף את אלה הנזקקים לסיוע כדי לשרוד.

בפעולות הביזה המתמידות שלו פוגע הסוציאליזם אנושות בכל מקום ברקמת היחסים החברתיים הטבעית, של שיתוף בין בני החברה האנושית. דבר זה קורה הן בתוך מדינות והן ביחסים הבינלאומיים, שכן, בשל השלטון חסר הגבולות של עקרונותיו בחשיבה האנושית העכשווית, נבזזים יצרניה של כל מדינה לטובת הבלתי יצרנים שבין אזרחיה על יסוד אותו עקרון המצדיק את ביזתן של מדינות עשירות לטובת מדינות עניות. ברוח זו נדרשות כל מדינות העולם להעביר משאבים לידי ארגונים בינלאומיים המסייעים למדינות עניות תוך יישום עקרונות הסוציאליזם ברמה גלובלית, כלומר באמצעות שוד מקיף של מדינות יצרניות ביחס לטובת סיוע למדינות חלשות.

למעשה הפכו את עצמם ארגונים בינלאומיים אלה למונופול השולט בכל תחומי הקשר הבין-מדיני, אשר מונע כל נסיון או יוזמה מצדה של ארץ אחת לסייע לארץ אחרת אם מבחינה פוליטית ואם בהקשר של שיתוף מסחרי או כלכלי. כפי שברמת המדינה הבודדת מטיל הסוציאליזם השלטוני מגבלות על יחידים בעלי רצון טוב אין הסוציאליזם הבינלאומי מעודד תמיכה שאינה מבוצעת דרכו כדי שלא לערער על מונופולין זה שלו. מדיניות זו מהווה חלק מהדרך שבה פוגע הסוציאליזם גם בבני אדם המאמינים בו והמעוניינים ללכת בדרך שלה חונכו על ידו. בכשלונו המעשי ניזוק הסוציאליסט לא רק בצדדים החומריים-גופניים של קיומו אלא גם ברוחניים. מבחינה זו, פגיעת המדינה הסוציאליסטית ברוח האדם אינה מתבטאת רק בהשפעתה עליו דרך שטיפת המוח שלה, הטעייתו התקשורתית והכשלתו המוסרית, אלא – ואולי בעיקר – בכך שהיא מונעת ממנו להשיג אושר.

רבים סוברים שהסוציאליזם צודק אך אינו מעשי. זה נכון. אך במובן שונה: כוחו הוא בדיוק בזה שהוא אינו מעשי. מכיוון שהוא אינו יכול לעשות הוא סומך על כוחותיהם המעשיים של בני אדם יצרנים שאינם ממחנהו – כמו בעלי ההון - ועל כך שהם יעשו במקומו את מה שהוא איננו מסוגל לעשות. במובן זה מבצע הוא את אותו ניצול פושע של עמלים שבו הוא מאשים את ה"עשירים". במונחים של מלחמת המעמדות ניתן לומר כי הסוציאליזם הרחיב את המעמד המנוצל, שלו קרא מרכס הפרולטריון, לכדי כלל אזרחיה של המדינה ו"ביטל" את מלחמת המעמדות הזו על ידי הרחבתה לעולם מלא ב"מדינות פרולטריון" שבהן מתחוללת מלחמת אזרחים פנימית מתמדת בתוך מעמד מנוצלים אחד.