מסים ללא טעם

 

מסים ללא טעם

הצורה החמורה ביותר של מיסוי היא כזו שאיננה קשורה כלל לעלות המוצר או השירות שאותו מקבל הממוסה.

השכל גורס שיש למיסוי יסוד רציונלי: הוא מממן ערך שאמור להועיל לאדם המשלם אותו. אך לעתים ברור מסכום המיסוי שמדובר בהחלטה שרירותית, אשר אין לה ולא כלום עם עלותו האובייקטיבית של הערך הנרכש. דבר זה ברור במיוחד במקרים שבהם עבור אותו ערך מתבקשים אזרחים שונים לשלם מחירים שונים לחלוטין, שלעתים ההבדל ביניהם הוא עצום.

במקרים מסויימים נחשפת השרירותיות של המס בהעלאות חיובו בשיעורים שאין בינם לבין השתנות תנאי השוק שום קשר הגיוני. זה קורה, למשל, כשמחיר אגרה של משרד האוצר מוכפל פי 15:

בעלי מטוסים פרטיים ישלמו אגרה גבוהה יותר

במאמר זה מאת אריה אגוזי (ינואר 06) הוא מפרט:

"יש לכם מטוס פרטי? תתכוננו לשלם אגרה גבוהה יותר. משרד האוצר מתכוון להעלות את אגרת הרישוי השנתית של מטוס פרטי במאות אחוזים. האגרה החדשה תהיה פי 15 ממחירה היום (160 שקל). חידוש רשיון טיסה יעלה מעתה 535 שקל במקום 160 שקל."

בידיעה נמסר כי "גם חברות התעופה ייאלצו לשלם אגרות גבוהות יותר. על פי ההצעה, אגרת רישוי של מטוס מדגם 747 תעלה מעתה 300 אלף שקל במקום 58 אלף שקל עד כה."

הנימוק: גיוס

העלאות כאלה מחייבות הסבר, ואכן הוא ניתן: בגוף הכתבה מנומקת העלאה מדהימה זו בכך ש"התעריפים החדשים יונהגו כדי לממן את הפעלתה של רשות תעופה אזרחית..."

אין ספק ש"הטייסים ובעלי המטוסים הקלים", כפי שהם מוגדרים בכתבה – כלומר אלה שעל שכמם (כלומר מכיסם) יוטל ההפרש הכספי, יתרעמו על גיוסם הכפוי, באמצעות חקיקה, "לתרום" ממשאביהם לטובת פרוייקט כלשהו.

ושוב תצוף השאלה: האם יש לרשות כלשהי סמכות לגייס כספים לפרוייקט שנציגי הציבור חפצים ביקרו, באמצעות העלאה והכפלה של מיסוי?

ושוב, יש מקום לחשוד בכך שהתשובה לכך תהיה גרסה כלשהי של האמירה "הממשל איננו יודע על שום מגבלה חוקית לחקיקה מעין זו – וכל עוד אין התנגדות משמעותית לחוק זה, אין מקום להניח כי תיבלם החקיקה".

ושוב ישלם מיעוט נרדף מסויים – שהפעם "אשמתו" בכך שהוא עשיר עד כדי להחזיק במטוסים – על המחדל הישראלי של היעדרה של חוקה המגינה על זכויות האזרח, בלי קשר להכנסתו או לרכושו.

ואיפה האגודה לזכויות האזרח כשצריכים אותה?