שנאת הכפיה

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 898

שנאת הכפיה

השנאה (אם בכלל) נובעת מאלה שחשים אותה, מה שמתרחש לרוב כתגובה על פגיעה ו/או סבל (ואז, לפחות במובן זה, היא גם מוצדקת). בהקשרים של התנגדות חברתית מוםיעה השנאה דרך קבע כתגובה לכפיה. טבעי שאדם שונא את מי שכופה עליו דבר כנגד רצונו.

בישראל שולטת האגדה שהדתיים מפעילים כפיה – או, לפחות, מעוניינים בהפעלתה. בגלל האמונה ב"כפיה דתית" זו נוצרה השנאה נגד הדתיים (השמאל טורח כל העת לחבר את הדתיים לכפיה במקום את הממשלה. לפי השמאל, הממשלה היא הטוב שבסיפור הכפיה).

אך הבעיה האמיתית של תדמית הדתיים בישראל, שפעמים רבות תומכת כעדות באגדה זו, היא שיתוף פעולה של הרבנות ואנשי הדת בישראל עם מדינה כפייתית שעקרונית איננה צודקת ומתוך כך יצירת שיתוף פעולה של אנשי דת עם כפיית המדינה. למעשה, סייע הדבר ליצור רעיון מוטעה ומטעה של בלבול הכפיה הקיימת במדינת ישראל עם הכפיה של מדינת הלכה.

רעיון אחרון זה שנפוץ בציבור החילוני איננו קיים, למעשה, ביהדות; לפי היהדות, מדינה היא חוזית והסכמית ואין על פי ההלכה מצב שבו כופים על אדם להיות יהודי. אך בשל פיגור מחשבתי מובנה בתפישת השמאל אין השמאלן מסוגל להכיר במחשבה שונה ובתפישה רחבה עד כדי להכיל ניגודים מחשבתיים. אם במחשבתו נקבע קשר בין דת, כפיה ומדינה, משמש הדבר כבית כלא שחומותיו גבוהים מכדי לעברם ואין אפשרות, מבחינתו של האסיר בתוכם, לפרק את הקשר הזה של שנאת הכפיה.