הקסם הגרמני
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1106
הקסם הגרמני
מיתוס ישן שצמח באירופה במאות האחרונות בשל יצירתם הגדולה של מספר לא גדול של אנשי רוח שחיו בגרמניה, קשר לאומה הגרמנית כתר של "תרבות גדולה", שיש לאנושות כולה מה ללמוד ממנה.
מה שקרה בגרמניה במחצית הראשונה של המאה ה-20, אשר הוביל לנסיונה הכפול לכבוש את העולם, להרס תרבותי כלל-אנושי ולהרג מספר עצום של בני אדם, היה צריך לעורר שאלות קשות לגבי טבעה של תרבות זו – ויחד עם זה גם מידה רבה של זהירות לגביה.
אך נראה שדווקא במדינת ישראל, המהווה, בתוקף היותה מקלט לשרידי השואה, את הביטוי המובהק ביותר לאסון שחולל העם הגרמני, לא רק שלא למדו את השיעור, אלא אף מתנהגים כאילו לגרמנים יש עדיין מעמד של בני תרבות גדולה.
יום לאחר שרקטה פלשתינית פגעה קשות בילד משדרות נסע ראש הממשלה הישראלי לגרמניה. שם, במפגש אישי בינו לבין הקנצלרית, הוא הסביר לגרמנים את המצב כדי לשמוע מה דעתם על פעולת תגובה ישראלית. הגרמנים, מסתבר, הם המחזיקים בתמונה המלאה של מצב הלוחמה בעזה, שבה הם משמשים גם כמתווכים בין ישראל לפלשתינים במו"מ על שחרור גלעד שליט וכשותפים פעילים בעוד כמה ענינים מאחורי הקלעים שהגרמנים יודעים עליהם יותר ממה שיודעים אזרחי ישראל. כך או כך, מעניין שאחרי שבעים שנה דווקא הגרמנים הצליחו להגיע למעמד של אובייקטיביות כזו שבה מה שיצא מפיהם יקבע מה שיקרה כאן...
ואין הדברים מסתכמים רק בפוליטיקה; לתרבות הגרמנית יש מהלכי קסם בעולם התרבות הישראלית: כבר בתחילת השבוע הכריזו כותרות העתונים בישראל על "נצחון תרבותי", על שני סרטים ישראליים שזכו בפרסים בפסטיבלים נחשבים בגרמניה. זהו מקרה אחד מרבים שבהם כל הצלחה של איש רוח יהודי או ישראלי בגרמניה נחשבת לאות כבוד מיוחד ובכלל, יותר ויותר נראה כי השקעת התרבות הגרמנית בהבאתה למעמד של קביעת מדדי התנהגות אנושית לא נשחקה כלל ממעללי הציבור הגרמני במלחמה הגדולה האחרונה.
הרעיון של גרמניה כמייצגת התרבות האנושית במיטבה ממשיך להחזיק מעמד בתודעה התרבותית המערבית על אף ההשתוללות הנאצית, שלא ניתן לנתקה מהפסיכו-פוליטיקה הגרמנית. הרי אין צורך ביותר משכל ישר כדי להבין שטירוף אנטישמי שחיסל מליוני יהודים אינו יכול לצמוח בחלל תרבותי ריק – ואף על פי כן רבים ממנהיגינו ויוצרינו נעים על הציר ישראל-גרמניה ופונים אל גרמניה כדי לקבל את ברכתה, תיווכה והנחיותיה בסוגיות שונות ומגוונות, פוליטיות ותרבותיות כאחת.
זה ברור מה בהסטוריה של המאה האחרונה עושה את הגרמנים לשותפים אידיאליים וברי-אמון מבחינת הערבים, אויביה של האומה היהודית, במיוחד כאשר בניה של זו רואים בהם צד נייטרלי בעל שיפוט בלתי משוחד, אך אין ספק שבדורות הבאים יהיו רבים שיתהו על פשר שיתוף הפעולה התרבותי הנוכחי בין העם שהוליד את הרוצחים לעם שסיפק את קרבנותיהם.
בשנות החמישים של המאה שעברה, כשהועלה רעיון השילומים לנפגעי השואה, היו רבים שהתנגדו לו בחריפות. חלק מהם אף קראו לראשי המדינה להכריז מלחמה על גרמניה בשל מה שזו עוללה ליהודים עשר שנים לפני כן. אפשרות זו נדחתה על הסף, אף שהיה מקום לפחות להצהיר על דברים ברוח זו. אך להאשמה הקולקטיבית של אומה לא נראה, מאז ועד היום, יסוד מוצק בתפישה הרעיונית המודרנית - וממשלת ישראל, שראתה, כנראה, את ההיבט החומרי המיידי של השילומים, ביצעה עסקה שאת מחירה אנו משלמים היום בהערצה לא מוצדקת של הגרמני העכשווי.
הערצה זו, אשר מופנית כלפי הגרמני בן זמננו, מבוססת על ההנחה שאין שום קשר בינו לבין מה שביצעו אבותיו לפני דור או שניים. אך על כל אדם ישר לשאול את עצמו האם באמת אין משמעות לכך? האם בטופס רשמי כלשהו, שבו מתבקש אדם לדווח על מחלות או בעיות נפשיות שקיימות במשפחתו אין מקום למלא התייחסות לעובדה שסבו ובני משפחתו יצאו בשמחה להשמיד יהודים חפים מפשע – או, לפחות, נתנו את הסכמתם לפעולה לא-אנושית מסוג זה?
מה היה חש כל אחד מאיתנו אם היה יודע שבשורשי עץ המשפחה שלו קיים אדם שהיה מסוגל לרצוח בדם קר ילדים, נשים וזקנים? או שדורות העבר של עמו יזמו מלחמות שאיימו על עצם קיומה של האנושות התרבותית?
המצב היום הוא כזה שאין מדברים עם הגרמנים על דברים אלה, מתוך הנחה שהשתיקה בנושא היא חיובית. אך מדוע שתיקת הסתרה כזו נתפסת כחיובית? האם אין דווקא בשתיקה מסוג זה מעין האשמה נסתרת, מוסווית, אשר כל אדם יכול לחוש בה? ואם זוהי תחושתם של הגרמנים כלפי ישראל וכל מה שמעורב בה, האם אין בעצם עובדה זו משום סכנה לכל ישראלי או יהודי החפץ להנות מזיוו קרני השמש של התרבות הגרמנית?
יש סכנה בתפישת התרבות הגרמנית כמכלול המתייחס לכל העם הגרמני. בהקשר זה שומה עלינו לדעת להפריד בין גדולי הרוח של העם הגרמני – בין יוצרים כמו שילר ובטהובן – לבין הציבור העצום של מאות מליוני אנטישמים צייתנים, שבמקרה הגרוע הם משמידי יהודים פוטנציאליים ובמקרה הטוב "רק" נהגי רכבות, אשר מעניקים את שירותיהם לממונים עליהם מבלי לברר למה, בדיוק, הם מסייעים.
כי השפעת התרבות הגרמנית תהיה רק במקרה הטוב חיובית מבחינה אנושית – כזו של שיפור היכולות בתחומי התרבות והאמנות - אך במקרה הרע היא תיצור אזרח משרת. כי זוהי, למעשה, תרבותם של רוב הגרמנים: תרבות של ציות טכנוקראטי-דוגמטי להנהגה, תהיה זו אשר תהיה, כדי להמשיך את רצף החיים. ואולי יש בכך גם כדי ללמדנו את הסכנה האמיתית שבהשפעת התרבות הגרמנית: זו עלולה לבוא לידי ביטוי בכך שהישראלים יהפכו לגרמנים – לכאלה שעושים מה שמצווים עליהם מבלי לתהות לגבי מטרות הדבר. ויש ב"גרמניות" זו כדי להסביר רבות מהתופעות שישראל של ימינו מכירה, כמו זו שבה מסכימים חלק מאזרחיה לציית לצוים הפוגעים בזכויותיהם ובחייהם של חלק אחר בה.
כשמדובר בהשפעת גרמניה, נראה שמה שהתחיל כהסכם פשרה עם העם שפשע קשה כל כך נגד העם היהודי, עלול להיות התקרבותנו לדרך חשיבה תרבותית-לאומית, שכל מטרתה קיום חומרי, כזו שהיא, כנראה, צורת חשיבתם של רוב הגרמנים. חשיבה זו מאיימת להשתלט על החשיבה הישראלית - ואם הכבוד המופרז שנותנת ישראל לתרבות הגרמנית לא יוגבל כראוי עלולים ישראלים רבים להפוך בחשיבתם לגרמנים.