חור שחור פלשתיני

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1143

 

חור שחור פלשתיני

קלסתרון של ישות פושעת

אחד מהדברים הברורים לגבי הרשות הפלשתינית היא שזו הפכה, מאז מוסדה על ידי החותמים על הסכמי אוסלו, למעין בור ללא תחתית השואב משאבים גדולים מן העולם כולו – מעין "חור שחור" שבולע כל מה שמתקרב אליו – כולל חיי אדם רבים.

על אף שבמקורו של דבר, אמורה היתה הרשות הפלשתינית להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לא נראה שהיא מתקרבת לעצמאות אמיתית או שיש לה ענין להפסיק להתקיים על נדיבות לבו של העולם; זמן לא מבוטל עבר מאז החתימה באוסלו והרשות איננה מגלה שום סימנים משמעותיים של גדילה כלכלית. על אף המשאבים הזורמים אליה מהעולם, נראה שדלותם של אזרחיה רק גדלה והולכת ומצבם מחמיר. לא זו בלבד אלא ששוב ושוב חוזרת התקשורת ומזכירה לנו, תוך כדי האשמתה של ישראל, את עוניים. היא אף פעם איננה מפנה אצבע מאשימה כלפי המנגנון השליט בה, אשר לא רק מוציא כספים עצומים לצרכיו אלא אף מפליג, דרך קבע, בבקשות חוזרות ונשנות לקבלת סיוע מהעולם.

והעולם ממשיך ונותן. ביחד עם מתנות החינם הרבות שמגיעות אל הרשות הפלשתינית מקרנות בינלאומיות, מהאיחוד האירופאי וממדינות הנפט, מחוברים הפלשתינים בטבורם אל רבים מארגוני הסיוע המערביים, המספקים להם שירותים ומצרכי יסוד רבים ממרכזים שפתחו למטרה זו בשטחי הרשות. על כל אלה מתווסף סיוע ישראלי בצורת אספקה קבועה של מצרכי יסוד, חשמל ומים, אשר מגיעים אל הרשות בלי קשר לנזקים שהמחבלים שיוצאים ממנה גורמים לישראל באופן תדיר.

לגבי כל ההכנסה העצומה בגודלה שמקבלת הרשות מן העולם, לא ניתן שלא לשאול: מהן הערבויות שעליהן מסתמכים המסייעים לכלכלת הרשות, שבשלהן הם בטוחים בכך שמה שהם מספקים מוצא בצורה הטובה ביותר ולמטרות הנכונות ביותר שלהן נועד? מיהו האחראי על מילוי ההתחיבויות של מנהלי הרשות, אשר מבטיח שהמשאבים שמיועדים לסיוע יסודי אינם מוצאים על מותרות אישיות או, גרוע מזה, על נשק?

בהתייחסו לאחרונה להסכמים העתידיים שלגביהם אמורה להתכנס ועידת אנפוליס, סיפר ח"כ חסון ("ישראל ביתנו") לתקשורת כי הפלשתינים הפרו כבר למעלה מחמישים הסכמים שעליהם חתמו. על רקע זה, נשאלת השאלה על מה יסמכו אלה שיגיעו לסיכום כלשהו עם ראשי הרשות הפלשתינית? או, אולי, הם יודעים על דרך סודית כלשהי שבאמצעותה יוכלו להביא את בני שיחם למצב שבו לא יעזו להפר יותר הסכמים חתומים? זה הרי ברור לכל אדם הגיוני כי אם הייתה הרשות אדם המבקש הלוואה מבנק, הוא לעולם לא היה מקבל אותה עם האשראי המפוקפק שבנה לעצמו בהפרה הסדרתית של התחייבויותיו.

ואת המחדל המתמשך של אי העמידה בהסכמים של הפלשתינים ממשיכים העוולות שהם ממשיכים לבצע בעצם אי שמירתם על בטחון גבולות הרשות. שלא לדבר על כך שהם ממשיכים להתלונן נגד ישראל על המחסומים, הבדיקות והמאסרים שהיא מבצעת, כאילו אין הם, הפלשתינאים, אחראים לקיומם של כל אלה מלכתחילה. תוצאות כל ניתוח מוסרי חסר הנחות של התנהגות הרשות מסתכמות בכך שאין היא אלא פושעת חצופה; ככזו, לא רק שהיא אינה טורחת להסתיר את פשעיה כנגד ישראל ונגד עמה שלה, אלא שהיא מוסיפה להאשים כמעט כל גורם מדיני מחוצה לה בעוניים של אזרחיה, תובעת שוב ושוב סיוע כאילו מדובר בזכותה – ומטילה את האחריות לכל מקרה של מוות, הרג ורצח על ישראל המתגוננת.

במקביל לכך, שומעים אנו שוב ושוב בתקשורת הפלשתינאית שזו ממשיכה להוקיע את ישראל ולהציג מראש את כל מה שיוסכם על ידי הפלשתינים בועידת אנפוליס – או בכינוסים עתידיים - כחלק איסטרטגי במלחמתם נגד ישראל. מרוח זו של הדברים ברור כי יוסכם אשר יוסכם שם, הוא בוודאי לא יהיה לטובתה של ישראל. הגרוע מכל בקשר לכך הוא תגובת לנושא של ישראל, אשר מנהיגיה נוקטים לגביו בהתעלמות מוצהרת, כאשר הם מציגים את הצהרותיהם של הפלשתינים בגנות ישראל כהכרחיות לצורך יצירת דעת קהל חיובית אשר ...תתמוך בהסכמים.

הבעיה היחידה של מלכודת מעגלית אבסורדית זו היא הבאתה לעוד ועוד הסכמים מופרים. הרי ברור שהם יציגו בעתיד גם את הפרתם הבאה, כי בדרך דומה התייחסו הפלשתינים והישראלים גם להפרות הגסות של הסכמי אוסלו עוד בתקופת ערפאת. וזה אינו מבטל את ההבנות לגבי ההסכמים הבאים, כלומר את העובדה שהמשאבים ימשיכו לזרום אל כיסי מנהיגי הרשות הפושעת ואלה, מצידם, ימשיכו בניהולה המחדלי.

בהקשר זה, כדאי לשים לב לכך שאין שום ערבויות שמספקים החותמים על ההסכמים מצד הפלשתינים. עובדה היא ששום תביעה להשבת משאבים שניתנו תמורת הבטחות לא הוגשה אי פעם נגד מפירי ההסכם – ושמדינת ישראל לא מצאה לנכון לתבוע את הרשות על נזקים שנגרמו לה בגינה. משמעות הדבר היא ויתור גורף על ערכים, המציג את ההתכנסות הקרובה כפרק נוסף במבצע אסטרטגי משולב של תוקפנות נגד ישראל. כמו בקודמים, תתחייב ישראל למסור לפלשתינים שטחים, משאבים ומי יודע מה עוד – תמורת הבטחה – שלא תמומש - להנמיך קמעה את האש...

במצב זה, שבו הפלשתינים מקבלים, למעשה, כל מה שהם דורשים – ולישראל אין שום דרישות משלה או תנאים מיוחדים להציב, ברור כי הבטחותיהם של אנשי הרשות לא ימומשו וגם אינן יכולות להתממש. בהקשר זה, שבו הכל יודעים על מה מדובר, ברור שכל מה שעושה ממשלת ישראל אינו אלא תצוגה של כניעה משפילה אל מול האויב והעולם.

אין במוסר האנושי שום הצדקה לקיומו של מופע אלים מסוג זה, שבו מונפת מעל עם ישראל חרבו של בריון גס, אשר אינו מציע דבר זולת תביעות משוללות בסיס או זכות. השתיקה הציבורית הישראלית אל מול החור השחור הפלשתיני הממשיך לשאוב אליו דמים תרתי משמע, יכולה להיות מוסברת באמצעות שני גורמים ראשיים: האחד הוא חוסר יכולת ההבעה של השכל השפוי באמצעות השררה המדינית, השולטת בתקשורת – ועייפות הייאוש ששולטת באזרח הישראלי אל מול האסון המתרקם למולו.