כפיה

 

כפיה

סיפורה של אמונה טפלה

הכפיה שולטת בחיינו החברתיים. אף כי טבע האדם, שהוא בעל בחירה חופשית, מנוגד לכל מה שנוגד את בחירתו, מסכימים עימה אפילו אזרחים רבים של מדינות שאינן דיקטטוריות בחוקתן. הדבר נובע מאמונתם הטפלה בכך שהכפיה היא בלתי נמנעת ושבלעדיה לא ניתן לנהל תרבות מתוחכמת. בשל אמונה זו מהוות רבות ממדינות העולם של היום ממס של כפיה, שאינו אלא אונס לא צודק.

הכפיה, המנוגדת, כאמור לעיל, לטבע האדם היא אונס. כל כפיה היא צורה של אונס. בידידות, במין או במדיניות פנים, הרוע ביחסי אנוש היה, הווה ויהיה תוצאת יוזמה של כפיה מצד אדם אחד על אדם אחר. אין כפיה שאיננה שלילית, אין אונס חיובי. בעולם של היום נפוץ האונס המדיני החוקי כל כך שהמדינות הקיימות שונות זו מזו רק במידת האונס שיש בחוקיהן.

לבני האדם בעולם אין השגה ראויה של מידת הנזק שמטילה הכפיה על החברה האנושית. שום דבר טוב לא יושג באמצעות כפיה. כוח איננו מנצח את הצדק לא בתקיעת מסמר ולא ברקימת יחסי אהבה. חוקי כפיה אינם מסדירים יחסים בין בני אדם ואינם מסוגלים להקל בשום דרך את שיתוף הפעולה המורכב שלו נזקקים אנשים כשהם מקימים את המערכות המתוחכמות של הכלכלה והטכנולוגיה שהעולם של זמננו מבוסס עליהם. אלה מצליחים לבוא לידי קיום רק באמצעות בחירה מרצון של בני אדם חופשיים בשיתוף פעולה. אך על אף עובדה ברורה זו מדהים איך יכולים אותם בני אדם שכל-כך מגלים התנגדות לאלימות ולכפיה להאמין בכוחה של הכפיה החוקית ולנוע מצורה אחת של כפיה לחברתה כשבכל פעם הם משנים את האדרת ומשאירים את הגברת, כשכל פעם חוזר "צריך להיות חוק נגד..." כסיסמה ריקה - כאילו יכול חוק כלשהו למנוע אלימות כשהוא מבוסס על כפיה בעצמו.

לכשל זה יש יסודות מובנים אך עמוקים: הוא נובע מרצונם הצודק של בני אדם להתגונן מפני אלימות על יסוד הפעלת כוח. רצון זה הוא לגיטימי ואף הכרחי, אלא שהגנה עצמית מפני אלימות איננה אלימות בעצמה. וכך הוא הדבר גם לגבי החוק המדיני; כל עוד מדובר בהסדר טכני ביסודו, המייצג הסכמה חברתית לגבי טיפול בנושא מסוים, כמו חוקי תנועה או התנהגות במרחב ציבורי נתון, לא ניתן להאשים את יוזמיו בכפיה בדיוק מכיוון שהסדר מסוג זה, אם וכאשר הוא מבטא את רצונם החופשי של שותפיו, לא נכפה עליהם. בדומה לכך אין אדם הנמצא בביתו הפרטי נוקט באלימות אם הוא מגן על רכושו כנגד פורץ, אלא משתמש בזכות ההגנה העצמית שלו כנגד מי שנוקט בכפיה.

יחס זה של אדם הנמצא בביתו כלפי מי שמנסה לפרוץ אליו ולפגוע בזכויותיו צריך להיות יחסו של אזרח כלפי ממשל המנסה לפגוע בזכויותיו בארצו. לכן שומה על אזרחיה של חברה חופשית להתנגד לכל נסיון אלים מצד הממשל לכפות עליהם את רצונו של הפקיד הממשלתי, כאשר הוא חורג ממסגרת התפקיד שניתן לו על ידי האזרחים. חשוב, בהקשר זה, להכיר בכך שאפילו אם פקיד זה משוכנע שביסוד החוק שבו הוא חפץ נמצאים רצון טוב, חוכמה ואמת – ואפילו הוא צודק - אין לו זכות לכפותו. גם אם הוא צודק מבחינה אובייקטיבית, הפקיד הממשלתי אינו רשאי להפעיל חוק מתוך כפיה בדיוק מאותה סיבה שבגללה מנוע רופא מומחה מלנתח חולה אם לא קיבל לכך את הסכמתו.

זו הסיבה שאף כי ברור שרבים ממעשיו של הממשל הם נכונים וטובים וברור שהשלטון עושה רבות כדי לגייס לשורותיו את המומחים הטובים ביותר כדי שיסייעו בידו בתחומים נחוצים רבים כמו בטחון, כלכלה, חינוך וכיו"ב, אין הדבר מקנה לו את הזכות לקחת לעצמו את החופש והסמכות לנהל את חיי האזרח. וקל וחומר הדבר כאשר ניתן ללמוד בבירור מתוך תצפית במעשי הממשל כי רבים הם חוסר היעילות, הליקויים והשחיתות המאפיינים את הממשלה הכפייתית.

את עקרון הכפיה יש להוקיע ולשרש מקרב היחסים החברתיים. החברה הראויה לבני אנוש צריכה להיות מבוססת על חופש בחירתם. ככזו, עליה לאפשר לכל אדם לבחור באופן אישי את מי שיעסוק בתחומי ההתמחות שלהם הוא זקוק בחייו. בימינו מפקיעה הכפיה השלטונית מידיו של היחיד את זכותו לבחור מי יחנך את ילדיו, מי יסלול את הכבישים בארצו ומי יקבע את הערך של מאמציו (דרך שליטתה של המדינה בכלכלה). אלה הן רק דוגמאות בודדות למרחב הנושאים שבהם מנוע האדם מלבחור בשל הכפיה השלטונית, אך זו חדורה בכל היבטי חייו של אזרח מדינה ריכוזית.

בשל היותה כפייתית במהותה, מנוגדת המדינה הריכוזית ליעילותו של השוק החופשי, המבוסס על חופש. במסגרת של שיטה חברתית המבוססת על כפיה תלקה כל פעולה ביעילותה בדיוק בשל היותה בלתי נבחרת ולכן בלתי מבוקרת כהלכה. וכל מתן הרשות למדינה לשלוט בחיי אזרחיה נעשה מתוך התבססות על אותה אמונה טפלה חסרת יסוד עובדתי, הגורסת שאיש הממשל יודע ומבין טוב יותר מן האזרח. רעיון זה לוקה בסתירה, כי גם אם יש במסגרות הממשל כאלה שהם בעלי ידע ברמה כזו שבה הם עולים על כל שאר בני חברתם, הם ניתנים להעסקה והפעלה גם על יסוד של חופש. מומחים אינם הם שונים עקרונית מכל אדם חכם אחר, שהוא בעל התמחות מקצועית. אין סיבה שאדם כזה, הפועל במסגרת הכופה את עצמה על מי שלא בחר בה, לא יעשה עבודה טובה לפחות באותה מידה בשוק חופשי, שלא לדבר על כך שסביר כי בשל מוסריותו העקרונית של השוק החופשי הלא-כפייתי יחושו בעלי מקצוע נוחיות יתר לפעול בו מאשר בשוק כפייתי.

אך מעבר לחוסר היעילות הכלכלית ולעובדה כי הממשל, שתפקידו הראשוני הוא להגן על זכויות האדם של אזרחי המדינה, מועל בתפקידו אם הכפיה השלטונית פוגעת בזכויות האדם של אזרחיה, קיימת בעיה יסודית יותר במשטר של כפיה; מעבר לפגיעה בזכויות האזרח לקנינו פוגעת הכפיה השלטונית פגיעה חמורה בזכות האדם היסודית של חייו במובן של איכותם, בשל פגיעתה של הכפיה במימוש טבעו האנושי ובהשגת אושרו. דבר זה מתבטא בעצם היותה של הכפיה מנוגדת לטבע התודעה האנושית.

בריאותה וכושרה התקינים של תודעת האדם הם מיסודות בריאותו הנפשית; התודעה, שפעולתה מבוססת על ביצוע בחירות תכופות בין אפשרויות, נפגעת אנושות מכך שעליה לציית להחלטות כפויות, לא ברורות ובלתי מנומקות. מדינת הכפיה המחנכת את אזרחיה לקבל עליהם חיים שבהם כה הרבה מההחלטות החשובות נעשו על ידי זרים, במקום על ידיהם עצמם, פוגעת באמצעות החלשת השימוש בבחירה באזרחיה. פגיעתה בתודעה נעשית באמצעות צמצום יכולת הבחירה של היחיד, מה שיתבטא בירידה ברצונו העצמי של כל אדם בחברה כזו לקחת אחריות ולהיות מעורב באופן מלא בהחלטות לגבי חייו. זה ברור שגישתו של אזרח המדינה הריכוזית תצטמצם מבחינת היוזמות שיבחר ונחישותו לממש את עצמו. למותר לציין שבכך תבוא לידי ביטוי ירידה משמעותית באיכות חיי היחיד, בשל התאמתו את עצמו, כמו שאופייני למי שחי בחברת עבדים, למצב של מילוי רצונותיהם של שליטיו. ובהקשר זה ראוי לזכור כי יש רק פתרון יסודי מושלם אחד לבעיית העבדות: החירות.

נתונים נוספים