צודקי העולם

 

צודקי העולם

ישראל נגד הברברים

במלחמת העולם העכשווית נמצאת היום מדינת ישראל בעמדה הקדמית של העולם התרבותי המתגונן מפני הברברים בני זמננו המבקשים לכבשו. המערכה שישראל מנהלת בעזה מאופיינת בכך שבצד עליונותה הצבאית הטכנולוגית של המדינה על החמאס היא סובלת מחולשה – אם לא מנחיתות של ממש – בתחום ההסברה. מה שישראל חסרה היא ההכרה העצמית בעובדה שבמאבק בין הטוב והרע המתחולל בעולם של היום היא מייצגת את צד הטוב. לפחות ברמת ההצהרה המדינית, נראה שישראל איננה מודעת באופן מלא לצדקת פעולותיה במלחמה שהיא מנהלת בעזה.

עובדה אחרונה זו מתבטאת בכך שכמעט מדי יום ביומו ישראל מתנצלת על פגיעותיה באוכלוסיית הרצועה, כאילו היה הדבר באחריותה או באשמתה. כאשר מצרפים לעובדה זו את הלחץ הבינלאומי המופעל עליה מצד אירופה וארה"ב כדי שתפסיק את פעולתה הצבאית, כשחלק מלחץ זה מבוסס על המחאה העממית האנטי ישראלית המשודרת בכל העולם, יש במכלול זה משום איום משמעותי על יכולת המלחמה של ישראל, שכן הוא מרפה את ידיהם של מנהלי המערכה מצידה ומערער את בטחונם העצמי לגבי ההקשר המוסרי של המלחמה.

נראה שקשה לעומדים בראש ישראל לזכור את הסיבה המוצדקת שבגללה החליטו על היציאה למלחמה ואת מעמדם המוסרי הגבוה של חיילי צה"ל, שפועלים כדי להגן על ערכי הצדק הנעלים ביותר. כי קל לשכוח – במיוחד כשנמצאים תחת ההתקפה הבלתי פוסקת של מחזות האימים התקשורתיים המסייעים לאויב – למי העליונות המוסרית במאבק הנוכחי. עובדה זו נובעת, בין היתר, מההשקעה הגדולה של מאמץ מחשבתי מתוחכם הנמצא מאחורי ההפגנות המצולמות בכל העולם של סולידריות המונית מוסלמית-שמאלנית. בהשראתו של מאמץ זה, מניע שידור בלתי פוסק של תמונות זוועה של ילדים הרוגים מעזה, המתאים ככפפה להנחות יסוד אנטישמיות עתיקות של עלילות דם, את מערכת ההסתה האנטי ישראלית.

אך בעשותו זאת פוגע מאמץ ההסתה האנטי-ישראלי, באמצעות פגיעתו בישראל, ביכולתו של כל העולם החופשי להגן על עצמו. שכן מה שעומד על הפרק בהקשר המלא של מלחמתה של ישראל במזרח התיכון הוא עימות כלל עולמי בין העולם החופשי כולו לבין אויביו. עימות זה מתחולל, למעשה, מאז הקמתה של מדינת ישראל, כאשר הערבים, אויביה של ישראל, הם שפתחו במלחמה להשמדתה, כאשר הם ממשיכים, למעשה, את המגמה שהתחילו הנאצים במלחמת העולם השניה נגד העם היהודי. הציבור ברוב מדינות המערב – ולמעשה גם בישראל - אינו מודע לחשיבות העולמית של מאבקה של המדינה או אף לעצם העובדה שישראל מגינה על ערכי העולם החופשי נגד המאיימים על ערכים אלה.

יש, עם זאת, המודעים לתרומתה הרבה של ישראל בהקשר זה; במאמרו של יורם אטינגר "אובאמה לאן?" (26.12.08) הוא ציטט את מזכיר המדינה האמריקני לשעבר, הגנרל הייג, שאמר "ישראל שקולה לנושאת מטוסים אמריקאית הגדולה, החסכונית והקרבית ביותר שאי-אפשר להטביעה, שאין צורך להציב עליה אף חייל אמריקאי, העוגנת באזור קריטי לאינטרס האמריקאי. היעלמות ישראל תחייב את ארה"ב להציב באזור נושאות מטוסים ועשרות אלפי חיילים בעלות של עשרות מיליארדי דולרים לשנה." במלים אלה זיהה הייג את התפקיד החשוב שממלאת מדינת ישראל במלחמתה על הגנתם של ערכי העולם התרבותי בעין הסערה של המלחמה שמנהלת אימפריית הרשע הברברית של העולם המוסלמי נגד המערב.

הסכסוכים השגורים בין סיעות, מדינות ופלגים בעולם הערבי מסווים את עובדת פעולתו כגורם מתנגד המהווה איום ראשון במעלה על העולם החופשי. בעולם ההווה המקושר מבחינה טכנולוגית וכלכלית לכדי אחדות גדולה נהנה גם הברברי המוסלמי מהישגי הטכנולוגיה המערבית, אך אין הדבר משנה את העובדה שאין הוא מוכן לקחת על עצמו את היוזמה והאחריות הנחוצים לרכישת ערכים באופן מוסרי. כמו הברברים ששטפו את העולם התרבותי בעבר בכיבושי ההרס והביזה שלהם מזה דורות, רואה גם העולם הערבי את המערב כשדה משאבים פרוץ לפניו. הערבי העכשווי, עם הנאתו מהישגיו התרבותיים של המערב, אינו מוכן להכיר בערכיה החיוביים של תרבות זו, על אף שבלעדיה אין לו קיום. מה שלא זוהה עד היום כראוי אף במערב הוא שלמעשה לא רק שאין המגמה הדתית המוסלמית דוחפת את מאמיניה להעפיל אל מרום הישגי התרבות היצרנית במערב, אלא שהיא מונעת מהם להעריכה כיאות וגם מביאה לכך שאין להם כוונה או ענין בכך.

את הסיבה לחוסר ענין זה יש לחפש בסולם הערכים המוסרי המעוות של הברברי; כבן לתרבות ירודה, הנמצאת בשלב פרימיטיבי מבחינה התפתחותית אנושית, אין האדם האופייני לעולם השלישי מעוניין ביצרנות אלא בתוצריה. הוא אינו שואף להגיע לרמתו הרוחנית או המוסרית של היצרן העצמאי והחופשי אלא בהשתלטות על משאביו. זהו יסוד הניגוד המוסרי בין העולם הברברי ההרסני לעולם החופשי היצרני וגם הסיבה לכך שהברברי איננו מתקדם מבחינה תרבותית אלא רק מתבצר בעמדתו, המחוזקת על ידי הקיצוניות הדתית, המתנגדת לערכי המערב.

האיסלם האימפריאליסטי, המהווה את ראש החץ של הברבריות בעולם, מנצל את מחדליו הרעיוניים של המערב כנגדו; מזה למעלה ממאה שנים כובש כוח זה עמדות שליטה במערב, תוך ניצולו משאבי עתק שהוא דורש ומקבל ממנו תמורת הנפט שמופק בשטחו ותוך הצפתו בגלי הגירה גדולים של ערבים הממלאים היום את ארצות המערב. כאמור לעיל, לא רק שאין מגמת התפשטות ההגירה הערבית למערב מצביעה על קבלה או הסכמה עם ערכי העולם המערבי אלא להיפך - על שאיפה לכיבושו. למעשה מה שקורה בעולם המערבי מבחינת היחס בין ערכיו לבין ערכי המהגרים אליו מארצות ערב כמוהו כמה שקרה במדינת ישראל מבחינת היחס בין ערכיה לערכי הערבים שמתיישבים בה כדי לנצל את האפשרויות הגלומות בה לטובתם. חלק גדול מהם היה לגיס חמישי אשר פעל בבוגדנות נגד אזרחיה. חלק מתהליך זה עבר על יחסי הערבים-ישראלים בהקשר של עזה; היחס בין המצב הכלכלי של עזה לזה של ישראל הוא דוגמה וסמל למה שמתרחש בעולם כולו, שכן הבעיה הקרדינלית של עזה הענייה איננה מחסור במשאבים אלא הפניית העומדים בראשה את המשאבים שהם מקבלים למלחמה נגד ישראל.

במיוחד על רקע העובדה שהעזתים תלוים בישראל אף לצורך קיומם הבסיסי ביותר, מהווה מלחמתם נגדה ביטוי והדגמה לכפיות הטובה ולחוסר המוסריות המאפיין את כל העולם הערבי-מוסלמי הלא חופשי, זה של העריצויות המבוססות על טרור ורצח, הנלחם נגד התרבות המוסרית של העולם החופשי. אי מוסריותה של מדיניות הברברים אינו מתבטא רק במלחמתם כלפי האנושות היצרנית אלא גם בחוסר יכולתם להתקיים באופן עצמאי ולטפשותם היסודית, הקיימת בעצם פעולתם נגד מי שמחזיק אותם בחיים. דבר זה מודגש על ידי העובדה שהם תלויים בעולם החופשי גם כדי להילחם בו; בפעולות הקיצוניים שבהם נגד העולם המערבי הם משתמשים בנשק ואמצעי חבלה שאותם הם רוכשים במערב.

בכך שהברברי העכשווי משתמש לרעה בפירות הקידמה של העולם המודרני, אותם הוא חפץ לכבוש לעצמו, מובעים הסתירה שבצורת קיומו ביחד עם האיום המוסרי והמעשי שהוא מהווה על העולם. כל אלה מדגימים את הסכנה הרבה שהעולם המוסלמי צופן היום לעולם החופשי ובכלל. הברברי החדש, המודע לנחיתותה המוסרית של מלחמתו, דואג לשמור על מראית עין של עמדה צודקת תוך אימוץ תחפושת רעיונית יעילה, כמו זו של מדוכא או מקופח, כדי שלא ניתן יהיה לאתרו בקלות ולחשוף את תרמיתו; כאמור לעיל, הוא יודע לנצל את אמצעי התקשורת והפוליטיקה המערביים לטובת האיסטרטגיה שלו, כפי שהוא עושה במקרה של ישראל – והוא מבסס את תעמולתו על אנטישמיות כדי להסוות את העובדה שהמאבק במזרח התיכון הוא בעל השלכות חובקות עולם.

זו הסיבה לכך ששומה על ישראל להכיר במוסריות העקרונית של עמדתה ולהבין עד כמה חשובה היא במכלול המלחמה העולמית שמנהל היום הרע נגד הטוב. בהקשר זה מוטלת על ישראל החובה לגרום לעולם להתייחס אליה כאל נציגת העולם החופשי במלחמתו, על כל המשתמע מכך, החל בהתגייסות כלל עולמית לעזרה לצד ישראל נגד אויבותיה. שומה על ישראל להביא את העולם להבין את הערכים שהיא מגינה עליהם, להבין שמדובר בערכים הנוגעים לכל אדם בעולם ולהעריך את תפקידה של ישראל בשמירה על שלום העולם.

דבר זה יעניק לישראל גם מעמד חינוכי ופוליטי, כזה שיש למנהיג ומורה דרך, המייצג כיוון מוסרי ברור בעיצומה של מערכה צודקת. אף כי מובן שהדבר ייראה לישראלים גדול מכפי מידתם, כדאי שיזכרו כי לא מדובר בפעם הראשונה או היחידה שבה זיהה גורם אנושי את הטוב והצדק וקרא לבני האנושות לסייע לו במלחמה למענו. ההיסטוריה האנושית מציגה עובדות רבות המראות כי האנושות שואפת, ביסודה, לצדק. הדבר בא לידי ביטוי בכך שלטוב או לרע, רבים הם בני האדם המתנדבים להילחם, אף תוך סיכון עצמי, למען רעיון צודק. "פועלי העולם התאחדו!" היתה קריאתו של המרכסיזם הסוציאליסטי, אשר חרג מגבולות רוסיה ופנה אל האנושות כולה. כוחה של קריאה אוניברסלית זו, שהיה בהדגשת הצד השווה בין בני אדם, תוך התעלמות מהבדלי המוצא, המין והמעמד שביניהם, עדיין לא תם – והוא הצליח לגייס בני אדם רבים לטובת הענין הסוציאליסטי כאשר הצהיר על תמיכה במלחמתם של פועלים בכל העולם לשיפור מעמדם.

קריאות דומות לגיוס העולם למאבק מוסרי נשמעו פעמים רבות מצד גורמים רבים, שלא כולם הצטיינו במוסריות ברורה; החל ממסעי הצלב דרך מאבקים מקומיים כמו אלה שנעשו להגן על יוון מפני התורכים או להגן על ספרד מפני הפשיזם. המלחמה נגד הנאציזם היא שהביאה את ארה"ב לשלוח את צבאה לאירופה, לאסיה ולמזרח התיכון ולהציל את העולם יותר מפעם אחת. אל מול כל אלה נדיר הוא מצב של עימות מוסרי ברור כל כך כמו שקיים במלחמה העולמית של היום. על ישראל, המייצגת את העולם התרבותי והחופשי תוך עמידת הגבורה שלה נגד אויבים רבים המקיפים אותה, להיות מודעת לתרומתה זו למען העולם כולו ושומה עליה, הנלחמת לצד הצדק במלחמת העולם המתחוללת היום, לפנות לעולם בקריאה לעזרה במלחמה למען הצדק: "צודקי כל העולם התאחדו!"