או או?

 

או או?

אינך יכול לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. עליך לדעת באיזה הקשר אתה פועל. אך פעמים רבות מה שמוצג לפני האדם כברירה של "או או" אינו כזה והאדם יכול ליהנות מזה וגם מזה. מה שלא ברור הוא מהו התשלום שעליו לשלם על בחירה זו באי בחירה...

איינשטיין, גאון עולם הפיסיקה, אהב לנגן בכינור והיה, באופן כללי, חובב מוסיקה. בזכרונותיו של עיתונאי צעיר, שביקר אצל איינשטיין, לקח אותו זה ל"טיפול פרטי" בנושא המוסיקה והשמיע לו מוסיקה. בהקשר זה דיבר הגאון על חשיבות היופי.

יהודי מנוחין, שהיה כנר גאון כבר מגיל צעיר, ביטא בימי בגרותו תפישה פציפיסטית מזרחית, שכנראה היתה קשורה לכך שעם תום מלחמת העולם השניה התעקש, כאקט של סליחה, לנגן לפני שבויי הצבא הגרמני. איינשטיין, לעומתו, התעמת רעיונית עם המשטר הנאצי ואף סייע למאמץ המלחמה נגד הנאצים. הוא ביטא באישיותו את ההשקפה שאין הבדל עקרוני בין השפה המוסרית למפתח המדעי של עולם הפיסיקה.

אחרי המלחמה העולמית נערך משפט אובייקטיבי למנהיגי הנאצים ולמעשה מצאה את עצמה האומה הגרמנית כולה בתוך מערכת משפטית. אך היחס לפושעים הנאציים מצד המעצמות המנצחות היה שונה. לאחר מלחמת העולם נקבעת חלוקה לא רשמית בין גישת אמריקה לבין זו של רוסיה. זו הציבה את האמריקאים כאידיאליסטים ואת הרוסים כפרגמטיסטים. דבר זה בא לידי ביטוי במדיניות השונה שננקטה בידי כל אחד מצדדים אלה לגבי המצב הפוליטי המסוים ששרר בעולם עם סיום המלחמה – והדבר התבטא גם ביחס לאנשי המשטר הנאצי. מכיוון שארה"ב ובריה"מ נכנסו למצב של מלחמה "קרה" ביניהם, הביא אותם הדבר לגייס לטובתן אנשי ביון ששירתו לפני כן את היטלר, תוך פעולה בהתאם לרעיון הפרגמטיסטי שניתן להפיק מהם פעולה מקצועית שלא תתחשב ב"עבר"...

עקרון זה של פעולה ללא מחשבה, כלומר של פעולה שאינה לוקחת בחשבון את ההקשר הכולל שבו היא מתבצעת, באה לידי ביטוי בדמותו של מדען הטילים ורנר פון בראון. הוא עמד בראש ייצור טילי המלחמה של הנאצים ואחרי המלחמה השתמשו האמריקאים בכישוריו במסגרת תכנית החלל שלהם. המלחין ריכרד שטראוס, שחי בגרמניה בעת המלחמה, גם הוא מייצג בעיה; שלא כמלחינים אחרים, שעזבו את גרמניה הנאצית, הוא נשאר ותרם, בעצם נוכחותו, ליוקרת המשטר הנאצי. הדבר הביא לכך שטוסקניני הדגיש כי על אף ההערכה שיש לו כלפיו כמלחין הוא רואה אותו באור שלילי כאדם. אחת מיצירותיו של שטראוס (שהמוסיקה שלו לא הושמעה בישראל במשך מחצית המאה מאז הוקמה המדינה בשל היותו המלחין הגרמני המהולל על ידי הנאצים) היתה השירה הסימפונית "דון קישוט", יצירה המוקדשת לדמותו של אדם שפעל על פי אידיאלים שמנותקים מהמציאות האנושית הממשית, ובמובן זה לאיש מוסר שחווה את ההפרדה בין המעשי למוסרי.

מכל זה עולה כי התאמה בין רעיון ליישומו היא המפתח ליישום נכון שלו. העקרון של א היא א מתאים לכל הקשר. אף כי זה נכון ששיטת טיפול מסוימת במציאות עובדת תמיד רק במערכת פילוסופית סגורה, יישום נכון יהיה זה שבו יזוהה כהלכה ההקשר שבו מיושמת שיטה רעיונית שמתאימה לו, מה שיתן תוצאה טובה בשל התאמה זו. כל אחד מההקשרים שאליהם התייחסנו מראה שמרגע שהטיפול הוא יישום קונקרטי שאינו מתחשב בהקשר, התוצאה היא עיוות מוסרי ומעשי גם יחד. על פון בראון ושטראוס, כאנשי כשרונות, להיות מודעים להקשר שבו הם פועלים – כמו מה ששומה על דון קישוט לעשות.