אויבי

אויבי

רבים הם אויבי, רבים ושונים. לכן קשה לי לזהות חלק מהם, לעתים עד שמאוחר מדי.

אויבי נמצאים על טווח רחב ביותר, מן הרוח ועד החומר: מהמשלח שמתכנן איך להשמיד את רוחי ועד לרוצח שבא לכלותני בגוף, בעזרת נשקו. מסוכנים ביותר הם אויבי הנסתרים: אלה שמכינים את הרעיונות שמצדיקים את השמדתי, אלה המסייעים בהפצתם וכל מי ששותף, בדרך זו או אחרת, במאמץ להפיל את רוחי, לשבור אותי, לטשטש את זהותי ולגרום לי להיחלש.

יודע אני כי עלי לרחם על אויבי, כי יותר משאויבי שונאים אותי, הם שונאים את עצמם; הם רוצים להשמיד אותי כי אני המראה שבאמצעותה משתקפים מעשיהם הזדוניים.

אני יכול להתקיים בלעדיהם ואילו הם תלויים בי.

אויבי רוצים להשמידני כי, לטענתם, עצם קיומי מפריד בינם לבין מימוש חלומותיהם, שאיפותיהם ומאווייהם. כמה טוב חלקי אני שאינני צריך לפגוע באיש כדי להגשים את עצמי.

אויבי טוענים כי לקחתי מהם את ערכיהם - כאילו בכך שיהרגו אותי ישיבו לעצמם ערכים כלשהם, כמו, אולי, ערך האנושיות.

הם טוענים, אויבי והמסייעים להם, כי סבלם, זה שלטענתם אני אחראי לו, הוא שגרם להם להיות מפלצות, כאילו בגרימת סבל נוסף הם יטוהרו וישובו להיות בני אדם.