אחריות קולקטיבית ומטפיסית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 2414
אחריות קולקטיבית ומטפיסית
היום, 16 ביולי 93, נערכו בצרפת טכסים לציון התנהגותם המבישה של הצרפתים כלפי היהודים בזמן השואה. בטכס מרכזי שנערך ליד אצטדיון בו נאספו בשואה יהודים בכדי להישלח למחנות ההשמדה, ציין ראש הממשלה הצרפתי כי לצרפת יש אחריות כלפי מה שקרה וכי "לא ניתן לשלם את החוב הכבד" (ציטוט בערך).
אירוע זה, הנתפש כאירוע מרומם וכצעד קדימה, איננו כזה. הוא מסמל את ההיפך. הוא מסמל ירידה מוסרית לטובת קולקטיביזם, ולא סתם, אלא מעבר לרמת הנאצים, ככניעה לתפישה הנאצית. התפישה הנאצית היתה קולקטיביסטית בטהרתה, היא היתה מבוססת על אחריות קולקטיבית, לא על אחריות אישית ופעלה וביצעה זוועות בדיוק בהתאם לרעיון שעל אדם לשאת בעונש ובאחריות לא על דברים שהוא, כיחידה בוחרת ושופטת, ביצע, אלא על דברים שהקבוצה שלו ביצעה או שהקבוצה שהוא שייך אליה אחראית עליהם.
מה שמבדיל בין חברה חפשית לחברה לא חפשית הוא קודם כל היסוד שנותן לאדם בחברה החפשית אוטונומיה כזו שהטבע נותן לו: אישית. בחברה לא חפשית היחיד אסור בפעולותיו ובהתנהגותו בשל מחוייבותו לקבוצה ולא בשל משהו שהוא ביצע כיחיד. הקולקטיביזם וההנחות הקולקטיביסטיות, אשר באו לידי ביטוי בתוצר המחריד של הענישה הקולקטיבית, היו אבן יסוד לכל חברה עריצה, החל באימפריה הרומאית ובכנסיה הנוצרית, וכלה בעריצויות הנאציות והסוציאליסטיות של זמננו.
חברה עריצה שופטת אדם לפי קני מידה חברתיים וגם מענישה אותו בהתאם להם, כלומר בהתאם לחברה ולפגיעתו בחברה. בחברה חפשית מקבל אדם פרס או קנס לפי מעשיו ביחס ליחידים וכיחיד. בחברה חפשית אין היחיד מעומת עם החברה כולה אלא עם היחידים אשר עימם הוא עוסק. רק במקרה כזה יכול אדם לתת או לקבל בצורה צודקת.
בחברה חופשית, חברה צודקת, מעשה טוב או רע איננו יכול להימשך לדורות רבים ולמעשה הוא איננו יכול להימשך אל מעבר לחייו של היחיד האחראי - לטוב או לרע. בכל אחד מן המקרים הללו לא יקרה שאדם רע יגרור אחריות על בני עמו, על צאצאיו או על ממשיכי פעולות מסוימות שלו, או אפילו על ממשיכי דרכו, אלא במידה שאלה מבצעים באופן אישי פשעים ועל כן עליהם לשלם באופן אישי.
כך או כך, לא יתכן ביטוי כמו "אחריות קולקטיבית" לטוב או לרע ולא יתכן שאדם יטיל על ציבור שלם אחריות למה שיחידים אלה לא עשו באופן אישי.
דבר זה יש לו השלכות למלחמות ולדרך ניהולן הקולקטיביסטי מזה הרבה שנים - ולנושא דברים כמו חוב לאומי. היהדות, כנראה פותרת בעייה זו במסגרת דאגת האל למה שאנחנו לא יודעים - אך בכל מקרה על האדם לבצע את ההשתדלות הגדולה ביותר להביא לצדק אישי - ולא להשתתף ביודעין בעזרה למערכת אשר איננה מיישמת עיקרון זה.
אין משמעות הדברים שאין לפעולה אישית המשך בדורות הבאים או שאין לה משמעות לחברה בת מליונים או לאנושות כולה; משמעות הדברים היא שגם אם נכון הדבר, עדיין הנשפט – כמו השופטים – יהיו אנשים יחידים וכך, למעשה, יש לראות כל פעולה אנושית: כפעולה שגם אם היא קבוצתית, צריך כל יחיד בקבוצה לממש את בחירתו בצורה מסויימת – ולהישפט על החלטתו כפי שביצע אותה, באופן יחידאי.
מציאותית, גם אם הושמדו ששה מליון יהודים, וגם אם לא ניתן להגיע אל כל האחראים לפעולות שבוצעו נגדם, היה חייב כל אדם בעולם של אז להחליט מה המידה שבה הוא נוטל חלק – אם בכלל – באירוע ההשמדה. תהיה אשר תהיה הפעולה שנבעה מהחלטתו זו, יהיו הפעולה וההחלטה שלו אישיים ויחידאיים.
גם אם מעשהו של אדם אינו יכול להגיע לידיעת בני אדם אחרים או לבוא לידי ביטוי במציאות החברתית, חלה עליו אחריות מטפיסית. זו מחייבת אותו לפעול כפי יכלתו ואם הוא איננו עושה זאת הוא פוגע במצבה של רוחו. לכן, צריך אדם לעשות כפי יכלתו בכל מצב, כדי לשמור על נפשו מפני פגיעה בשל מחדל או פעולה לא מוסרית.
יכול אדם להתחמק מן הצדק האנושי, אך לא מן הצדק המטפיסי; במציאות, העונש העיקרי על פעולה לא מוסרית היא בעיית ההתמודדות של האדם עם עצמו מתוך ידיעה שלא עשה את הנדרש אם וכאשר יכול היה. צורת ההתמודדות הזו תקבע את מצבו הרוחני לשארית ימיו, כי השופט הפנימי של האישיות אינו יודע רחמים.
וכך גם היום, כאשר בעולם מתרחשים דברים נוראים, שאיננו יכולים להגיע אליהם ולהשפיע עליהם. אנו כן יכולים לגבש דעה, עמדה ושיפוט לגביהם – ולהצהיר עליהם. למעשה, בני האדם עושים זאת תמיד – ובמובן זה, חלה עליהם האחריות למעשה שלהם. גם אם אין די באחריות זו כדי להעניק להם עונש או פרס אנושיים, הם חווים בנפשם את שכר האחריות המטפיסית – וזו, האחריות המטפיסית, היא תמיד יחידאית.
כשמילאו בצרפת את קרונות ההובלה של יהודים למשרפות בקרבנות אומללים, צפו במתרחש יושבי בתים, שחלק מהם חי עד ימינו. כל אחד מהם חוייב, על ידי המציאות, לקבוע עמדה אישית לגבי הנעשה – וזו קבעה את תחושתו לגבי הנושא לכל הזמן שעבר מאז ועד היום. בזמן שהאחריות הקולקטיבית שעליה הכריז הנשיא הצרפתי נמצאת בספק, אין שום ספק לגבי האחריות המטפיסית שנחה על כתפי כל המעורבים.