דמיונו של אסיר

דמיונו של אסיר

מסוכנת ביותר היא המחשבה שהפתרון לבעיותינו קרוב ו"הנה הנה" מתחיל עידן חדש", שבו "לא יהיו הדברים כפי שהיו" ו "מעכשיו יהיה הכל בסדר", הרבה יותר טוב ו"לא כמו פעם".

זוהי זמרתו של אסיר העולם (תרתי משמע) – אדם שהעולם הוא לו בית אסורים וארץ גזירה – שאותה הוא משנן כמנטרה אלילית, ביחד עם אחותה המהופכת "פעם היה כאן הרבה יותר טוב" ו"איזה כף היה פעם" או "למה הדברים לא יכולים להיות כמו שהיו פעם".

ברור שלדברים מסוג זה אין בד"כ שחר עובדתי – אך הם מצביעים על חסך תפישתי חמור במיוחד, שהוא אותו ריק השואב אליו רבים וטובים בימי נעוריהם מבלי שהוא מאפשר להם מנוחה גם לאחר שגופם יבש.

לא רק שאדם כזה איננו זוכה לראות את הקץ ואת הגאולה – אלא שהוא מזמין לעצמו דרך חיים ארוכה ורצופה אכזבות, שנובעות מהעובדה הפשוטה שאין בעיות הנפתרות מבחוץ, על ידי עובדות המציאות, בלי שהאדם בעל הבעיות מוכן לבצע את חלקו בפתרונן.