האדם המדבר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1541
האדם המדבר
או: האפשרות השלישית
כשנמצא אדם במצב שבו לוחצים עליו שני היבטי המציאות – החומר והרוח – ותובעים ממנו, על יסוד ההנחה שמדובר בשתי האפשרויות הקיימות היחידות, להיכנע לאחד מהם, פתוחה לפניו אפשרות שלישית: לדבר.
עבור האדם, הדיבור הוא, בין היתר, הדרך לעבור ממה שקיים למה שעדיין אינו קיים.
לכן, זו גם הדרך להגיע מהמימד שבו קיים רק מה שכבר נמצא במציאות אל מימד שבו מתקיים גם מה שעדיין אינו נמצא – מה שיהיה במציאות.
כבר לפי מיון עתיק ביותר, הנמצא במסורת היהודית, היצור האנושי מסווג כחי "המדבר". יכולת הדיבור נחשבת, לפי תפישה זאת, כמאפיינת המובהקת של היכולת האנושית.
ליד המושג הנובע מהגדרה פילוסופית עתיקה - האדם החושב – וההגדרה המיונית החדשה-יחסית "יונק העל", המסווגת את האדם כמין-חי ממשפחת היונקים, קיים במציאות האנושית מושג מגדיר את מעמדו של האדם מבחינה מטפיסית, אשר הוענק לו על ידי היהדות: "החי המדבר" או, בקצרה, "המדבר".
האדם המדבר הוא ביטוי לאדם המממש את האפשרות המיוחדת לאדם, את יכולת הדיבור.
העובדה שכל בני האדם מדברים נגזרת מכך, אך בד"כ אנו מבלבלים בין דיבור לשיחה.
הדיבור מציין דרגה קיומית מסויימת, שבה מתרחשת המרה בין חומר לרוח; בצורה מסויימת יותר, הדיבור הוא מה שמקשר בין עולמות המחשבה והמעשה. בעת הדיבור מתקיימת העברה בין מימד הרוח – המחשבה – למימד החומר – האמירה; האמירה מתקיימת במימד החמרי של תזוזת הגלים והיא מתרגמת לשפת הצלילים במימד החומר את מה שבמימד הרוח הוא מופשט לגמרי. במובן זה האדם הוא החי שבו מתרחשת ההמרה מרוח לחומר במציאות.
היש לכך מקבילה אחרת במציאות? אינני חושב.
ביהדות יש המציבים מול המרה זו את האש או, באופן מיוחד, את אש המזבח שבאמצעותה מעבירים מעולם החומר את בשר הקרבן אל המימד הרם של ההווייה – העברה מיש לאין.
בכל מקרה, עובדה היא שהיצור האנושי מגשר, במובן זה, בין הרוח לחומר ועוסק דרך קבע בהעברה של ערכי הרוח מן המחשבה לפעולה. במובן זה, "מדבר" משמעו "הופך לדבר" – הפעלת תהליך של יצירה במציאות של דבר כלשהו, שמקורו ברעיון מופשט כלשהו. מכך, "לדבר" הוא "ליצור" או "לברוא".
ואין ספק כי במסורת היהודית, המציגה את בריאת העולם כפעולה שנעשית באמצעות דיבור, מניחים שלדיבור יש משקל רציני בתהליכי המציאות, עד כדי שבריאת העולם נעשית באמצעותו.
למעשה, המדבר הוא היוצר / בורא דברים במציאות.
יש לציין כי לא כל שיחה היא דיבור: לא בכל שיחה מתבצעת העברה אמיתית של ערכים בין חומר לרוח. לא בכל אמירה נוצר דבר במציאות. לא כל דיבור בלשון הוא בהכרח גם דיבור במציאות. אף כי לא נמצאת בידינו הנוסחה המדויקת של היחס בין הערך המושגי (המופשט) לצלילי (המלה כמהות אקוסטית) יש להניח כי יש, לפחות, ברמה ההתחלתית של הקביעה של מילה למושג, קשר ביניהם. יש בנמצא תיאוריה הטוענת לבדיקה מדעית שנערכה לגבי הקשר הזה, על ידי ביצוע פעולות במציאות בהתאם לתנועה שהופקה מתרגום צורתה של האות, וממצאים שמצביעים על כך שבלשון העברית יש קשר בין תנועה לצורה. אם הדבר נכון, יכולה להיות לו משמעות על השלב הראשוני של הקשר בין הלשון לקיום הדברים במציאות, מה שכרגע אין בידינו הידע המסויים לגבי אפשרויות יישומו.
מכיוון שהשפה מכסה את כל המתרחש, ניתן למצוא לכל דבר במציאות מקור באמירה, כלומר בשפה. השוני בין השפות יכול להיות בעל משמעות פילוסופית, אם וכאשר רואים את השפה כמכשיר להעברת תכנים מסויימים. מחקר עתידי שיבחן את המאפיינים המיוחדים של כל שפה ילמד אותנו את משמעות ההבדלים בין המאפיינים ביחס לעובדות המציאות שכל שפה מתייחסת אליהם – וכך גם את המשמעויות הרעיוניות של כל שפה כשלעצמה.
במציאות החיים האנושיים, דברים קורים אחרי שקוראים בשמם; גם אם אין הקריאה מתבצעת בקול, היא מתלבשת בצורה מילולית כדי לאפשר העברה ממימד של מחשבה למימד מציאותי של הבנה, שמיעה – וביצוע. כל דבר בעולם האנושי מתרחש בעקבות מחשבתו המדוברת של אדם, אשר מפיק את מחשבתו זו אל עולם המציאות החומרית.
עובדות חומריות, במיוחד בתחומים טכניים שגורים, קל להשוות מבחינה לשונית. הדברים מסובכים יותר כאשר מגיעים להפשטות שקשה לראותם באות לידי ביטוי בעובדות החמריות של המציאות. ברמות אלה מהוות המלים עצמן ביטוי עובדתי כזה, אשר, כשלעצמו, מציג חלק מההופעה של מושג בעולם החומרי.