הגירה ומוסר

 

הגירה ומוסר

פעמים רבות מתריעים על הסכנה שיש בהגירה. אך הסכנה איננה בכל סוג של הגירה אלא בכזו שהיא גזלנית באופייה, כלומר כזו שאינה מכירה במקור הרווח שבאה ליהנות ממנו.

זהו ההבדל העקרוני בין אורח שבא ליהנות מהישגיך ומודה לך על מה שהוא מקבל לבין כזה שבא לקחת אותם מבלי להתייחס אליך, שהוא גם ההבדל בין המוסרי ללא מוסרי או, אם תרצה, בין אדם ישר לגנב. המאפיין את ההגירה מארצות העולם השלישי למדינות העולם החופשי היא בדיוק בגישה זו של אי ההכרה של המהגרים ביצרנות ובמעלותיה, אף שאלה הם הערכים אשר בגללם הם עוברים למקומות שאליהם הם מגיעים.

בהקשר זה, החשוב להבחנה והמדהים במובן מסוים הוא העובדה שהמקור לאי הכרה זו הוא בפילוסופיה של המארחים או, במדויק יותר, באלה מן המארחים שהם שודדים בעצמם: הנוצרים-סוציאליסטים. חלק גדול מאלה מעולם לא הכיר במלואה בזכות יצרני ארצות המערב לאיכות החיים הגבוהה שהשיגו עבור אזרחיהן, אף כי חידה הדבר איך אינם רואים את מה שכל איש עולם שלישי התר אחר שיפור חייו רואה בבירור כה רב.

פתרונה של חידה זו נמצא, שוב, ביחס בין המוצהר למעשי: אף כי מדינות המערב, שאליהן מגיעים מהגרי מדינות האיסלם הם, בהצהרה נוצריים, הרי שמעשית מה שעושה אותם לבעלי חזקה על תרבות יצרנית הוא עובדת היותם יצרניים ובמובן זה מוסריים. ואלה הקרובים אליהם, שאינם מכירים בזכויותיהם היצרניות הם בוגדים בהם ובמוסר גם יחד.