הוראה מוסרית

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 780

הוראה מוסרית

 

כשאתה מוצא את עצמך לא מסוגל לומר את הפתרון הנכון לא מכיוון שאינך יודע אותו, אלא מכיוון שאנשים יפגעו בך, מכיוון שאתה יודע שהדברים לא יתקבלו נכון או מכיוון שאתה יודע כי האנשים אינם מוכנים עדיין, אל תהיה מתוסכל: אתה נמצא מעברו של הגשר אשר, לפי קביעת החוק המטפיסי (או, יותר מדויק, המחוקק) יש צורך לעבור אותו לפני שאפשר ליהנות מהעמידה במקום שהוא אחרי התהום.

הסירוב להכיר באמת, דחייתם של אלה המצהירים עליה או, גרוע יותר, רדיפתם, היא סימן לאי מוסריותם של אלה שאינם מחזיקים באמת – אי מוסריות הבאה לידי ביטוי בכך שהם אינם מוכנים לבצע את העבודה הנדרשת כדי לרכוש אותה. אסור שאדם מוסרי, שהשיג אמת, יסתכל בזה שאין לו אותה באמצעות משקפת הרחמים, כאילו המחזיק בשקר הוא תמיד תינוק הזקוק למזון.

לעתים קרובות, מדובר במצב תינוקי מבחירה; אין זה סתם תינוק אלא כזה אשר שיני ערפד לו, המשחר לדמו של זה שמתקרב אליו עד כדי להאכילו בכפית. ואולי הדבר החשוב מכל, בהקשר זה, הוא ההבנה שאי היכולת שלך להעביר את האמת איננה מייצגת מחדל שלך אלא בדיוק להיפך: מחדל של הרוע. ובנוסף לכך, מייצג מה שנראה לך ככשלון דידקטי שלך מחד את כשלונו המוסרי של זה שאינו מוכן לקבל אותך ומאידך את ההגנה המטפיסית שמעניק היקום למוסריות המטפיסית, על ידי שמירתו הקנאית את הכלל שאיש לא יחזיק במה שאינו ראוי לו ושזכות נקנית רק על ידי עמל ומתוך רצון טוב.

זה מה שמסביר חלק גדול מהעובדה ההסטורית שהמחזיקים באמת מוצאים, לעתים קרובות, את הצהרותיהם לגביה נדחות על ידי גורמים רבים, אשר לא רק שאינם משתכנעים בצדקתה אלא שהם אף פועלים נגד המחזיקים בה באלימות. זוהי הסיבה הראשית לכך שאת מסירת האמת יש לשפוט בהתאם להקשרה – ובכל מקרה אסור לנסות ולבצעה בהקשר שבו זה שאמור ללמוד אותה מתנגד למורהו.