המלה כתנאי

 

המלה כתנאי

 

ביהדות קוראים לאדם "המדבר". בשאתו דברים רואים את יסוד מהותו וטבעה המיוחד בעולם.

קיבלתי מכתב ממדינאי ישראלי ותיק, ובו שלושה מאמרים שביקש שאקרא ואגיב עליהם. מניסוח המכתב נראה כי הוא שלח אותו לעוד מספר לא ברור של אנשים – אולי עשרות. שמחתי, כי אני חושב שזו הדרך הנכונה לפעול מבחינה פוליטית.

אני יודע שאנשים רבים אינם רואים יעילות או תועלת בסוג זה של פעולה – אלה אנשים המאמינים ש"התפלספות לא תועיל" ואשר רואים כל "דיבורים" כצורה של פעילות אנושית חסרת תכלית.

הם טועים: אף כי יש לתקשורת המילולית, לכתיבה ולקריאה של תמלילים מגבלות, אין זה נכון שמדובר במגרעות, במחדלים או בדברים בלתי-מעשיים. יתרה מזו: זה חשוב להבין את הדבר היסודי שרוב האנשים יודעים באמצעות פעולתם, אך לא תמיד מודעים לו במחשבתם (ולעתים אף דוחים אותו): שהמלה היא התנאי לכל התקדמות והתפתחות אנושית – והיסוד לכל פעולה.

יסודיותה של המלה קיימת בעצם המחשבה האנושית הקודמת לפעולה. מחשבה זו מתבצעת באמצעות מלים – ובכלל לא ניתן לחשוב על דבר מבלי להשתמש, לצורך המחשבה, במלים.

למעשה, קרוב האדם יותר למלה מאשר למעשה, כי האדם יכול לא לעשות, אך לא לא לדבר.