העולם כמכונית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 806
העולם כמכונית
משל על חלקיות הידע האנושי
מודל ההסתכלות שלנו בעולם צריך להיות כמו זה שיש לנו כשאנו מתבוננים במכונית או במכשיר משוכלל כמוה: אנחנו מבינים חלק ממה שקורה בה, אך לא את כל פרטי המנגנון. עם זאת, אנו יודעים שמאחורי כל בורג שנמצא בה קיימת יד מיומנת ובעיקר, שמאחורי כל המכונית יש חיים, כלומר רוח שאחראית לקיומה, הכוללת שכל מתכנן, רצון מבצע ותכנית המכוונת להשגת תכלית.
היהדות מעודדת אותנו ללמוד מתוך מודעות לעובדת הידע החלקי, כפי שאנו לומדים נהיגה: העקרון האפיסטמולוגי המעורב הוא זה: אף כי לעולם לא נדע את כל הידע המעורב במכונית, אנו יודעים איך לנהוג בה ולהפעיל אותה באופן מלא לצורך השגת מטרותינו.
החלק האחד (חלקיות הידע) אינו תלוי בשני (היכולת לנהוג) ומה שלא פחות חשוב הוא איננו מפריע לו; למעשה, כשבוחנים את הנושא נמצא כי המכונית מעוצבת כמתווך בין הצורך לשליטה מלאה לבין הידיעה החסרה; מערכת ההיגוי שלה מותאמת ליכולת ההבנה של הממוצע האנושי, והיא מתוכננת לתרגם את פעולותיו הפשוטות ליד ההגה למערכת הגאונית והמתוחכמת של המנגנונים המשוכללים הגורמים למכונית לפעול.
אסור לשכוח כי המכונית, כמו העולם, פתוחה למחקר עד לרמה התת-אטומית – כי כל מכמניה ניתנים לניתוח מכני, מתימטי וכימי, אך, מאידך, ניתוחים ברמה גבוהה מאד מצריכים התמחות ברמה גבוהה מאד. והתמחות כזו, יותר מן העובדה שאין ביכולתו של כל אדם מן השורה להעפיל אליה – אין בה צורך. אין לכל אדם צורך לדעת את הטמפרטורה המסויימת שבה מתחולל התהליך הכימי הגורם למנוע לפעול – וגם לא את המרכיבים האלקטרוניים המאפשרים להפעיל את המנוע או, אפילו, את הפנסים.
נכון: מומלץ שיהיה בידו של כל אחד ידע יסודי, כללי ומופשט לגבי העקרונות הכלליים העומדים ביסוד מערכות המכונית אך הדבר איננו הכרחי. למעשה, זה אפילו לא הכרחי לדעת לנהוג כדי להנות מיתרונותיה של מכונית משוכללת, כפי שיכול להדגים כל ילד המוסע על ידי אביו לבית הספר.
למעשה, כשמדובר בשימוש במכונית די לדעת את משמעות המושג "מכונית". זהה הדבר במקרה של כל מושגי היסוד במציאות, ובכללם "עולם" ו"מציאות". אם אני יודע מה זה עושה ואיך זה קשור אלי, די לי בכך. לא רק שידע חלקי איננו שקרי – אלא שדי בו לכל מטרה. אם אני יודע באופן כללי במה מדובר כשאומרים "עולם" או "אלוהים", אז כמו במקרה של "מכונית", די לי בכך כדי לפעול בעולם וכדי לדעת איך להתייחס לאל.
אם אני רוצה להעמיק לחקור במושגים אלה, תלוי הדבר בהקשר הפעולה שלי. כאדם המשתמש במכונית אני יכול להיות נוסע, נהג, מכונאי או מתכנן מנועים. כאדם החי בעולם אני יכול לעסוק בכל מקצוע הקיים בו וללמוד כל היבט מהיבטיו, עפ"י מה שנראה לי שייך לחיים בו.
אלוהים, המתכנן שמאחורי מכונית העולם, ניתן אף הוא לחקירה. אני יודע שמכיוון שבתוקף הגדרתו הוא הגורם המקיף את כל הידע בעולם, אני לא אוכל לעולם להחזיק בידע מלא לגביו, אך אין זה מונע ממני לחקור את ההיבט הכללי של עקרונות פעולתו - כפי שמציעה היהדות – וגם לא את הפעולות הראויות לנוהג במכונית עולמנו המשותף.