הפילוסופיה כמדע והידיעה כפעולה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1219
הפילוסופיה כמדע והידיעה כפעולה
הפילוסופיה היא צורך אנושי(*), אך האדם של היום מנותק ממנה ומנוע מלהשתמש בה כראוי. מצב זה נוצר, בין היתר, בגלל היות הפילוסופיה אסורה בכלובים אקדמאיים ובמוסדות לימוד אשר סרסו את כוחה המעשי.
הידיעה הפילוסופית האנושית היא מדע היסוד של ההתפתחות האנושית. לכל ענף מדע הנחות היסוד הפילוסופיות שלו, שהם בסיס ההתפתחות של ענף זה, והן מקשרות אותו לעץ הידע הפילוסופי המדעי הכללי. אך לרוב אין עובדה זו נלקחת בחשבון על ידי רוב אנשי המדע כי אין מייחסים לפילוסופיה ככלל חשיבות רבה. בימינו אין הפילוסופיה זוכה למעמד של מדע רציני, כזה שניתן לסמוך עליו כפי שאנו סומכים על המדע ההנדסי שעומד ביסוד הגשר שעליו אנו פוסעים או המדע הרפואי שלאורו אנו מטפלים במחלות ילדינו.
מעמד רעוע זה נגרם בשל בעיות פילוסופיות שונות, שהמרכזית בהם היא תפישת הפילוסופיה כמדע המוגדר "הומני", כלומר כאחד מהמדעים ה"הומניים", שמקובל להניח שהם אינם מדוייקים, ולפיכך רציניים פחות מהמדעים ה"ריאליים", הנתפשים כמדוייקים יותר ולכן כ"מדעיים" יותר.
מעמד זה הוא תוצר של השקפה פילוסופית שגוייה, החדורה בכל החשיבה העכשווית; זו, הרואה את כלל הידיעה האנושית כפגומה ולא מדוייקת באופן מובנה, היא אחת מהוריה של הגישה הפוסט-מודרניסטית, הגורסת שאין במציאות אמת מוחלטת.
גישה זו היא היום אחת התנועות הרעיוניות המרכזיות באנושות; זו מנסה לקשור את הפילוסופיה, במקום לשכל, לאינטואיציה ו/או לאינסטינקטים אמנותיים. תנועה זו ושכמותה פועלות בהתאמה לפיצול עולם הידיעה בעולם המערבי ל"הומניות" ו"ריאליות", כשה"הומניות" נתפשת כקרובה לנושאי הרוח האנושית וככזו ללא מדוייקת כמו מדעי הטבע. ברוח זו נראית הפילוסופיה כענף ידע בעל חשיבות מסורתית אך חסר דיוק.
השקפה זו שולטת כמעט ללא מצרים במחשבת זמננו, אך יש למולה אנטי-תיזה: ההשקפה שאין הפרדה כזו כמו בין "הומניות" ל"ריאליות" במציאות. לפי אנטי-תיזה זו, מדע הוא מדוייק או שאיננו מדע. לפי גישה זו הפילוסופיה, אם המדעים, מחוייבת לדיוק בדיוק כמו מתימטיקה או פיסיקה והיא, כמוהם, מדע מדוייק.
לפי גישה זו, הנכון נכון, המוטעה מוטעה ואין סתירה בין ידע חלקי לשלם (אם אין, בטעות, בלבול מוצהר בין השניים); מה שהאדם יודע הוא חלק מידיעתו. מה שהוא איננו יודע איננו, בשום צורה, עדות או הוכחה לחוסר יכולת הידיעה האנושית. גם אם אדם אינו יודע חלק בגוף ידע מסויים שהוא עוסק בו, מדובר בחלק מתהליך החקירה האנושי, אשר יבוטל ברגע שיגיע אל הידע המציאותי, העובדתי, הנוגע לו.
(*) כדי להבהיר הצהרה זו כדאי לחשוב על הפילוסופיה כעל חוכמה, אף כי לא תמיד היא כזו
הרעיון – או המיתוס – שיש מדעים "הומניים", שבהם הידע אינו מוחלט אף פעם, או שהוא נתון ב"ויכוח" נצחי ותמידי נובע מאי הבנה פילוסופית יסודית לגבי מקום חוסר הידיעה בידיעה האנושית; באופן מדוייק יותר, בדינמיקה של התקדמות הידיעה האנושית.
למעשה, נכבש שדה הפילוסופיה זה מכבר על ידי הרעיון שהידיעה האנושית איננה מושלמת מטבעה. רעיון זה משמש כבסיס למחדל אנושי כללי, הקיים בחשיבה האנושית הכללית לפחות מאז המאה ה18.
מחדל זה הוא אביה של ההתפצלות בין ה"הומני" ל"ריאלי" והוא המאפשר לפגוע בצורות שונות במבצר זכויות היסוד של האדם, תוך כדי שהפוגעים, היורים חיצי רודנות בצלם האדם, מרשים לעצמם להסתתר מאחורי הרעיון של פגמים מובנים בחשיבה האנושית, המשמש להם כמגן.
עובדה היא שרעיון זה משבית כל התקדמות שכלתנית באיבה, באשר הוא מאפשר למחזיקים בו למוטט כל טיעון, שיטה או פילוסופיה, שהם אינם רוצים בה, באמצעות אי הסכמה לא מוגבלת שהוא מעניק למחזיקים בו – והם, בדרך כלל, אינם משגיחים בפעולתו הבומרנגית, המנסרת, באמצעותם, את ענף הידע שהם יושבים עליו: אם יכולת הידיעה האנושית מוגבלת בטבעה, לא ניתן לסמוך על שום ידיעה – גם לא על כזו שהיוותה יסוד קדום לתרבות.
אין לשער את מידת הנזק שהביאה טעות זו לתרבות, אך אין ספק שהיא ואחיותיה אחראיות לביטול מעמדן המכובד של רבות מהנחות היסוד המדעיות, הדתיות והמסורתיות, שדורות קודמים התייחסו אליהן כאל אמיתיות. היום, בעטיה של הגישה החדשה, נתפשות אמיתות תרבותיות רבות, שהשכל הישר עמד לצידן במשך דורות רבים, כטעויות או כאגדות, פשוט על יסוד ההנחה החדשה שאין בנמצא אמת מוחלטת.
אך הנחה זו איננה מונעת את מחזיקיה מלהתייחס אליה כאל אמת מוחלטת – ולרוב הם אינם רואים את הסתירה שבין הגישות המנוגדות שבהן הם מחזיקים. המצב שנוצר הוא של טיעונים סותרים אשר תומכים בכל החלטה שיפוטית שהיא, ובכל פעם מגייסים את הטיעון המתאים לצורך תמיכה בהחלטה שעשו. זהו, כמובן, סדר ענינים הפוך לוגית לדרישות המציאות, אך אין הוגי היום מוצאים לנכון להתייחס אליו ברצינות; ברוח הדעות השליטות בשדה החשיבה של היום, הם סוברים, מעגלית, שכל עובדה זהה במשקלה לכל עובדה אחרת, כי לא ניתן לקבוע עליונות אובייקטיבית של עובדה אחת על חברתה, או של שיטה פילוסופית זו על אחרת – ומכיוון שהפילוסופיה איננה אלא מדע "הומני" עתיק וככזה גם לא מדוייק, אין להתייחס אליו כאל פוסק מחייב.
(יש לציין, בהקשר זה, כי איש לא יעז לערער על אמיתות המתימטיקה, על אף שניתן לגייס נגדה בדיוק את הטיעונים שמגייסים לטובת ענינם מתנגדי הפילוסופיה)
כדי לנטרל את מנגנון השגיאה ההרסנית הזו יש לבטל את הרעיון הגורס שיש לאי הידיעה האנושי מעמד אפיסטמולוגי, כלומר שחוסר ידיעה מסויים מצביע על חוסר יכולת ידיעה כללי. יש להבין את הטעות כאבחנה שגויה של רופא - כאילו קובע רופא הבודק חולה ששיעול שלו מוכיח שאין הוא מסוגל לנשום כהלכה. בהשלכה לידיעה האנושית, משמעות הדבר היא שיש, אכן, רב שאיננו יודעים – אך אין דבר זה מהווה יסוד להוצאת מסקנה כללית על הידיעה האנושית כעקרה. למעשה, המסקנה מכך היא הפוכה: היכולת האנושית לזהות טעות ידיעה מהווה הוכחה לכך שהטעות או אי הידיעה האנושיות הן חלק מובנה ביכולת האנושית ללמוד – ולעשות זאת על ידי זיהוי המציאות ותיקון ליקויים ומשגים בזיהוי לא נכון, אם נעשה.
לא רק שהאדם מסוגל לידיעה ולתיקון טעות; מה שאיננו יודעים, מהווה שלב בתהליך הדינמי של הידיעה, כי זו איננה מהות קבועה אלא תהליך – תנועה מא לב.
היצור האנושי אינו נולד מצוייד בידע מסויים, מוגדר ו"סגור", וגם אינו יודע סכום מסויים של ידע מתחילת ימיו ועד לסופם. הוא לומד. כושר הלימוד של היצור האנושי מאפשר לו להגיע ממצב של חוסר ידע (בורות) למצב של ידע גדול בכל תחום שבו יבחר.
מהו ידע מלא? אם בכלל, כל הידע הנחוץ לצורך ביצוע פעולה מסויימת.
ידיעה מלאה נתפשת, באופן מוטעה, כידיעה שאיננה אפשרית, למעשה, לאדם; אין גבול למידה בה נוכל לחתוך את השלם וברוח זו כל גוף ידע מכיל ידע אינסופי אשר, בהגדרה, נמצא מחוץ ליכולתה של כל תודעה שהיא. מבחינה זו, בניגוד לטעות הרווחת, המוציאה את מושג הידע מחוץ להקשר מעשי, ידע "מלא" אין פירושו ידיעת כל הפרטים האפשריים הנוגעים לנושא מסויים או לכלל המציאות. גישה זו לידע איננה מציאותית, איננה נתפסת ואיננה מתאימה לאדם. ידע קיים או לא, והוא יכול להיות מעט או רב.
ידע הוא הקשרי – ובהקשר האנושי "אני יודע" משמעו "אני יודע מה שאני צריך". ברוח זו, ידע מלא בבישול אינו כולל – כי הוא אינו נצרך לכך - לידיעת ההרכב התת-אטומי של ירקות. הטבח אינו צריך לדעת זאת – אך הטבח יכול ללמוד להיות כימאי או לקרוא ספר בנושא. זוהי, למעשה, יכלתו הלא מוגבלת של האדם (אך לא האינסופית) בתחום הידיעה. למעשה, לא קיים בנמצא שום נושא אשר לגביו ניתן להצהיר כי האדם אינו יכול לדעתו.
בנוסף לכך, ידיעה על מה שאינך יודע, חלקית ככל שתהיה, היא ידיעה. מבחינה לוגית, יש סתירה בידיעת תחום ידע ש"לא ניתן לידיעה". ידע "מלא" פירושו שיש לאדם את כל הידע שלו הוא נחוץ כדי לפעול באמצעותו. אנחנו אומרים על אדם שהוא לומד כדי לדעת, כי יש נקודה מסויימת בתהליך הידיעה האנושי שלפניה קיים אצלו חוסר ידיעה ואחריה הוא יודע. על המסלול בין אי-הידיעה לידיעה, האדם הוא תלמיד. את מסלול תלמידותו ניתן לפרק לשאלות ברמה של פרטי המסלול: הוא כבר יודע א אך בינתיים עדיין לא את ב – וברור כי אין כאן שום הצהרה הנוגעת ליכולת מובנית שלו כאדם אלא ליישומו המסויים של היכולת האנושית שניתנה לו לכלל פעולה.
אם אכן היתה הידיעה עובדה סטטית, ניתן היה לומר שידיעה מלאה או איננה מלאה – אך, שוב, החלק הלא נכון שלה – הלא "מלא" – לא יכול היה להיחשב, מתוקף זה, לידיעה של ממש. פשוט ומדוייק יותר לדבר על ידיעה מעטה או רבה. גם הצהרה על ידיעה מדוייקת עלולה להטעות, באשר הידיעה, מעצם הגדרתה, היא מדוייקת. אי "מלאותה" או "מדוייקותה" הם תוצר היותה פעולה – פעולה של הגעה ממצב של אין ליש, כלומר ממצב שבו האדם איננו יודע – והידיעה איננה קיימת – למצב שבו הידיעה האנושית כבר קיימת.
למידה, כמו הולדה, היא פעולה המובילה את הידיעה ממצב עוברי למצבו של אדם בוגר.
הידיעה האנושית עוסקת בזיהוי, הגדרה, מיון והתייחסות לעובדות המציאות. מטרתה – בין אם היא מוצהרת ובין אם לאו – היא הגדלת שליטתו של האדם במציאות חייו. בהקשר זה, טעויות, כמו הגדרה לא נכונה של עובדות המציאות אינן נכללות בתחום של ידיעה, במובן זה שטעויות וכשלים הם, במקרה הטוב, שלב בתהליך הלמידה ובדרך לידיעה.
בתוך היררכיית הידיעה האנושית, הידיעה הפילוסופית היא היסוד לכל שאר הידיעה. עובדה זו איננה פוליטית אלא מטפיסית. אך אין זה אומר שהידיעה הפילוסופית נמצאת בכל מקרה באותה עמדת מודעות בהכרה האנושית. משמעות הדבר היא שהפילוסופיה קיימת במובלע גם בחברות הטרום-פילוסופיות – וגם בחברות שבהן שולטת פילוסופיה אנטי-פילוסופית.
חברתנו שייכת לסוג אחרון זה: הרוח הנושבת ממבצרי האקדמיה מסתכמת בהצהרה על אי מעשיות הפילוסופיה, שהשורה התחתונה שלה בחיי היום-יום היא שאין היום ביקוש לפילוסופים או לאנשי מקצוע אחרים בתחום זה במוסדות הרבים העוסקים בידיעה האנושית. כשמדובר בפילוסופיה אין שום בנמצא שום הסכמה אוניברסלית לגבי אמיתותם של תיאוריות, עקרונות או הנחות יסוד (כפי שיש, למשל, במתימטיקה או בפיסיקה) – והדבר נובע משליטתה ללא מצרים של שיטה פילוסופית הגורסת כי אי קיומה של אמת מוחלטת הוא דבר מוחלט, ומסתייעת בהנחלת סתירה ברורה זו אשר אין השכל האנושי יכול להסכים עימה, ברעיון שהשכל האנושי מוגבל.
למעשה, מעניקה גישה זו למחזיקיה חסינות מביקורת באמצעים פוליטיים, ממסדיים, אשר מחזיקים, תוך התיימרות, בתארים המציגים אותם כממשיכיה של המסורת הפילוסופית באקדמיה העולמית. ממשיכים-כביכול אלה, האמורים לשמור על אוצרותיה של הפילוסופיה, מכחישים, למעשה, את מעשיותה. באוניברסיטאות ניתן למצוא מרצים רבים של מדע זה, אשר כמו חיות-מעבדה, המאכלסות כלובים הנמצאים באגף מחקרי מרוחק, ניזונים משיירי תהילת העבר של מה שנחשב פעם ליסודות הידע האנושי, אך אינם מסוגלים להביאו בחזרה אל אור החזית, למצב של רלוונטיות קיומית.
תוך התעלמות מכך שידיעה היא לעולם "ריאלית", פועלת הפיכתה של הפילוסופיה למדע "הומני" ביעילות של טעות אכזרית לניתוק חלק ניכר של הידיעה האנושית הכללית ממעמד של מדע מדוייק ומשיג מטרה שלילית: מצב תרבותי-חברתי שבו, עפ"י בחירתם של המאיישים מערכת פוליטית נתונה (ממשלה, אקדמיה וכיו"ב) מוגדר מראש איזה מדע הוא מדוייק ואיזה לא – עפ"י צרכיה של מערכת זו.
אך החלטה שרירותית או פרגמטית על צרכים איננה שוות-ערך לידיעה אובייקטיבית שלהם וכך מוחמץ ניצול הפונקציה הפילוסופית שביסוד הידע הכללי. לפונקציה זו, כאמור לעיל, אין תחליף, באשר הפילוסופיה היא מדע חיוני - ומדוייק. מדע כזה תובע מהעוסקים בו שכלתנות מלאה, העומדת בניגוד לתחושות ולהערכות כלליות על פי "רגש": מדע הפילוסופיה מבוסס על תנאים חמורים ודרישות מוקפדות של דיוק ופירוט, של מישוג מלא. מקיף ובלתי סותר, שיהיה לא פחות מדוייק ממתימטיקה גבוהה.
ללא פילוסופיה נכונה במקום הנכון – כיסוד לשאר הידע – יתמוטטו גופי הידע. בתצפית, ניתן להבחין בכך שהיום, המדעים הקרויים "הומניים" – כמו תחום האמנות – גדלים, מתנפחים וכמחלת הסרטן, הם הורסים מתוכו את העץ החי שאותו היו אמורים להזין מלכתחילה, כשהם גורמים לאנושות לגווע ברעב מבחינה אמנותית.
רק אם תבוטל ההפרדה המלאכותית בין ידיעה "חלקית" ל"מלאה" לטובת הבנה שידיעה ראוייה לשמה היא תמיד מדוייקת - וידיעה פילוסופית קל וחומר - תשיב את הפילוסופיה למקומה הראוי בעולם הידיעה האנושי ומתוך כך לשימושיותה, שהיא צורך אנושי חיוני – לפחות כמו מדע הרפואה, החורץ חיים ומוות – ולא רק של יחידים, אלא של האנושות כולה.