הרוח כרעב האנושי

 

הרוח כרעב האנושי

הרוחניות כופה עצמה על האדם ומכריחה אותו להכיר בה דרך תשוקותיו לדברים שהם מעבר לגופו - החל במזון וכלה באהבת הידע ובהשתוקקות ליופי.

במקום טוב באמצע נמצא המין או, נכון יותר, האהבה הרומנטית שמאחדת את שני היבטי התשוקה, השאיפה, הרצון להגיע, לדעת, לדעת, להיצמד, להתקרב.

זה מקור כל הגעגועים והכמיהה הכמוסים והגלויים כולל אלה שאינם מזוהים מסויימות כי הם מבוטאים באי סיפוק, ברעב נפשי, באי אושר ובשאר צורות הרעבון הבלתי ידועות.

אני רוצה ואינני יודע מה - הוא ההכרח לזהות את התכלית כמשהו שנמצא מחוצה לי כחומר - כמשהו שרוחי חפצה בו מעבר לזמן ולמקום, מה שמביא אותי לשאוף למקום אחר וזמן אחר...