הרעיון

הרעיון

אמש, בחצות הליל, היה ברשותי רעיון.

עתה איננו.

איני זוכר את הרעיון. אני יודע רק שהוא היה רעיון נפלא. גדול. אדיר. צריך הייתי לזכרו.

אלא שהייתי עייף, כה עייף. והייתי מכורבל בשמיכה חמה ונעימה ומנמנם.

והרעיון דילג לו מתוך חריץ התריס אשר בין המודעות לתרדמה - קם והתייצב והודיע: הנה אני לרשותך!

וכף המאזניים נעה ונדה: לקום ולרשום או להירדם הלאה? והזכרון קפץ והודיע: אל תסמוך עלי! אל תסמוך עלי!

ועם שחר שמש מגחך זכרוני ואומר כדרכו: אמרתי לך! אמרתי לך!

וכדרך זכרון מתעקש לזכור רק את הרע, רק את הכואב ולא את הטוב.

ואני יודע מה אעשה יום אחד לגמד נרשע זה שבקרבי: אתפשנו שם, בפינה אפלה ואטיח

ראשו בקיר ואשפוך שקו המלא אוצרות עבר - שפע רעיונות נדירים, יקרים, לעבוד בם ולטפלם.

השמר לך, הזכרון, מזעמי.

ועדיין אבל אני על רעיוני שאבד...