חשוב על היפנוזה

 

חשוב על היפנוזה

מה? לא, ברצינות, חשוב טוב על העניין הזה הקרוי היפנוזה: איש אחד מצליח לגרום לאיש אחר לבצע פעולות אשר לא רק נגרמות ללא ידיעתו או, לפעמים, כנגד רצונו אלא אפילו שונות ממה שאותו אדם יכול לגרום לעצמו לעשות. יתרה מזו: אדם א' יכול, באמצעות היפנוזה, לגרום לאדם ב' שיעשה יותר ממה שאדם ב' חשב שהוא מסוגל לעשות.

עתה, הבה ננסה לברר: מה קורה שם בדיוק? התשובה הקיימת איננה מספקת או, יותר נכון, איננה תשובה היא רק מציגה מושגים אחרים, סתומים כמעט באותו מידה: השפעה, השאה, פסיכולוגיה ולמעשה לא מאפשרת להבין את התופעה.

עובדת היותה של תופעה זו קיימת במציאות שלנו, קרוב אלינו, ביחד עם העובדה שאיננו יודעים מה היא אומרת, הוא חומר חשוב למחשבה שכן אנחנו יכולים להיות מהופנטים כל העת וכנראה שאנחנו מהופנטים.

מהופנט הוא סוג של מאמין אשר מציית למהות שבה הוא מאמין.

הבה ננסה לבדוק מה קורה כאן, לא מבחינה פנימית, מטפיסית או אפיסטמולוגית, אלא חיצונית, טכנית: עובדה היא שההיפנוזה חייבת להסתמך על שפה משותפת, כלומר, שגם בזמן חוסר ההכרה המלאה של המהופנט, קיים קשר מושגי מוסכם בין המהופנט למהפנט. הסכמה הדדית זו מחויבת לצורך פעולת ההיפנוט, מה שאומר שבצד קיום הפעולה ע"י המהופנט נמשך תוקפה של בחירתו.

כדי שפעולת ההיפנוט תצליח יש ההכרח במילות מפתח – מושגים - לצורך שליטה.

גם פילוסופיה פועלת, כנראה, בצורה כזו - דרך השפה.

לא מדובר בכל פילוסופיה, אלא באפשרות קיימת, שניתן להניח כי היא כלולה בחלק משיטות ההשפעה של בני אדם מסוימים על אחרים. שיטה פילוסופית יכולה להכיל שפת מושגים שמאפשרת היפנוזה, כלומר, שליטה של אדם אחד באדם אחר (או בקבוצה) שלא דרך המיקוד התודעתי שלהם אלא דרך רובד הכרתי שנמצא "מתחת" למודעותם.

לפיכך יש מקום להניח שחלק מהרעיונות שבני אדם מחזיקים עליהם ופועלים לפיהם קיימים אצלהם בצורה ש"עקפה" את החשיבה השכלתנית שלהם.

חומר למחשבה.