להיות חכם וצודק

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 2173

להיות חכם וצודק

במלכודת ההפרדה

 

מכר שלי הגיע למסקנה שצריך להיות צודק ולא להיות חכם, וזאת בניגוד לגישה הרווחת הגורסת שעדיף להיות חכם ולא להיות צודק.

אני מראש אינני מסכים להפרדה זו ולכן אינני חושב שבחירה כלשהי בין חכמה לצדק היא חכמה או צודקת.

אני מאמין שצדק וחכמה הם שני צדדיה של אותה מטבע – ושמי שמאבד את צידה האחד מפסיד גם, בהכרח, את צידה השני.

לדעתי, להיות חכם זה להיות צודק ולהיפך. לדעתי להפריד בין חכמה וצדק זה לא צודק וגם לא חכם. אנשים אינם צודקים או חכמים, אלא חכמים כשהם צודקים וטפשים כשהם לא.

בין הטובים והרעים, למשל, ההבדל הוא, בסופו של דבר, בין חכמים לטפשים: אין דבר טפשי יותר מלהיות רע ואין דבר משתלם יותר מלהיות טוב.

זה שהמציא את הרעיון שיש הבדל בין להיות חכם ללהיות צודק התכוון אולי לאמירה שטחית, זמנית וקלה – הוא התכוון, כנראה לכך, שלהיות צודק נראה, לפעמים כמו להיות טיפש - אך הוא נגע בקצות עצב רגישים ביותר של ההוויה האנושית ובמתכוון או שלא, חיזק הפרדה מסוכנת אשר הטפשים והרעים של האנושות מנסים לשכנע את בניה מזה זמן רב: זוהי ההפרדה בין המוסרי והמעשי.

מטרתה של הפרדה זו לשכנענו שכדאי יותר להיות לא מוסריים, כדי להרוויח או, לפחות לא להפסיד. אך אמירה זו משמעותית רק באזני אדם שמאמין שמוסריות פירושה ויתור על רווח – ולא היא: המוסריות מבטיחה את הרווחיות הגדולה ביותר.

טענת המפרידים בין המוסרי והמעשי מנצלת את העובדה שהלא-מוסרי מרוויח מפעולותיו לפחות לטוות הקצר – אך עובדה זו היא שקרית ביסודה, כי האדם הלא מוסרי איננו יכול להנות ממעשיו גם בטווח הקצר. על סוג הרווח שלו נאמר "יצא שכרו בהפסדו", כי מצפונו הלא-טהור הוא שלא יתיר לו הנאה מלאה ממעשה לא מוסרי.

הצודק, שהוא גם החכם, הוא היחידי שיכול להרוויח רווח אמיתי, בר-קיימא ולאורך זמן. והצודק הוא גם היחידי שנהנה ממעשיו ולכן, בניגוד ללא מוסרי, הוא גם היחידי שיכול להרוויח, ביחד עם הנאת הרגע את הנאת התמיד.

בנוסף לכך, ההשלכות הפוליטיות של היחס בין חכמה לצדק מעניינות אותנו במיוחד, כי קשר זה מנוצל כדבעי על ידי אויבינו; כשהפלשתינים מציגים את ישראל כלא חכמה, מה שהם אומרים הוא, למעשה, שהיא אינה צודקת – ולכן שהם צודקים.

כדי לעמוד ביתר בהירות על טיבו של הענין, ניתן לבחון את התנהגות שמאלנינו בתגובתם לפעולות ממשלת ישראל כנגד הפלשתינאים; בהתנגדותו לאיסורים המוטלים על תנועתם של אלה לשטח ישראל, התקיף השמאל את מדיניות ישראל על "אי חכמתה", מכיוון שלא יכול היה להתנגד לצדקתה. אך, כאמור לעיל, השמאל גם הוא מחטיא את האמת והצדק כשהוא נופל במלכודת של הבחירה ביניהם.