למידת הפילוסופיה כביטוי של מוסריות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 926
למידת הפילוסופיה כביטוי של מוסריות
אל תבין אותי לא נכון. אל תחשוב שבגלל שאני פילוסוף אין לדברי קשר לחייך בעולם; אל תתן להנחות מוטעות שיש לך לגבי פילוסופיה להטעות אותך. כפי שאני למדתי את מהות המושג הזה במשך שנות דור אין מעשי יותר, חריף יותר, רציני יותר וחשוב יותר מהפילוסופיה. היא נוגעת בחייך בכל אתר ואתר והיא מהווה את המפתח להבנותיך ולפיכך גם למעשיך, בין אם אתה מכיר בה או לא. הפילוסופיה היא שם לרוחני השולט במציאות ובעולם. יותר נכון, כי הפילוסופיה איננה אלא שם לדרך להגעה לשליטה בדברים, ככל שיכול האדם לשלוט בהם. למידת הפילוסופיה מקנה לך את ההתקרבות לשליטה הגדולה ביותר האפשרית בעולם שהתודעה האנושית יכולה להגיע עדיה.
והכוונה, כמובן, לשליטה הכרתית, שהיא היסוד לכל שליטה אחרת.
לימוד הפילוסופיה הוא הצעד הראשון והיסודי בתהליך השחרור הרוחני, במעבר ממצב של אי ידיעה למצב של ידיעה, לגבי הנושאים שבהם קובעת רמת הידיעה שלך את מידת הבנת המציאות. תן לי להסביר שוב נקודה זו במלים אחרות: יש נושאים שבהם תוכל להחזיק בידע עצום ביחס, כמו במדע הזיאולוגיה או באמנות, אך הם לא יקדמו אותך במידה ובה יקדם אותך ידע זעיר מזה ביחס, אם הוא ידע פילוסופי - כי הידע הפילוסופי הוא מעט המחזיק את המרובה; הפילוסופיה היא הניסוח התמציתי, השווה לכל נפש, של הידע המקיף ביותר.
ו"דע את עצמך" הוא התנאי והצעד הראשון בדרך למיצוי הטוב ביותר של יכולותיך. במונחים פילוסופיים, משמעות הדבר למידת הפילוסופיה שלך, כלומר: הרעיונות הנמצאים ביסוד תפישת המציאות שלך.
באמצעות הפילוסופיה לומד היחיד קודם כל על הרעיונות שבהם הוא מחזיק; הוא לומד, קודם כל, על כך שהם חלק מהמכלול הרעיוני-תרבותי שהוא, כיחיד, מהווה חלק ממנו. בכך מתבארת לו הסיבה להחזקתו בהם; ואז הוא לומד כי מה שחשב למסקנה או לרעיון שלו אינם, בעצם, כאלה, אלא פשוט מה שקלט מהסביבה בצורה לא מודעת באופן מלא.
אחרי שהוא לומד כי הרעיונות שהוא מחזיק בתודעתו אינם "שלו" כפי שחשב, הוא לומד לנתח אותם עד לפרטיהם ולהנחות היסוד שלהם כדי לדעת ולהבין את משמעותם ויחד עם זה הוא לומד את האלטרנטיבות שלהם, את האפשרויות הנוספות, האחרות, לבעיות שרעיונות אלה אמורים לפתור.
בסופו של תהליך בירור זה, גם אם מחליט היחיד להמשיך ולהחזיק ברעיון שלו, הרי שלאחר שהוא משוכנע כי נבדק היטב, הוא יכול לראות את הרעיון כשלו באמת, כי הוא כבר עושה זאת מעמדה של שליטה ולא היסחפות, ובמיוחד - מעמדה של בחירה.
ואין דומה החזקתו של רעיון מתוך בחירה להחזקתו כחלק מזרם. זהו ההבדל בין שליטה לבין הישלטות: בזמן שהראשונה היא פעולתו של אדם חפשי, השניה היא תוצר פעולתו של עבד. הראשונה היא פעילה והשניה סבילה. ואף כי שתיהן בגדר הטבע, רק הראשונה מביניהן היא המתאימה והראוייה, מבחינה מוסרית, לאדם.